סערה ברשת: השפעתם של משפיענים על דעת קהל

בימים אלו אנו משקיעים זמן רב במלחמה הנמשכת בעזה. דבר זה לא אמור להפתיע אף אחד. אך מה שכן עלול להפתיע אדם שלא בקיא בנושא, היא ההתעסקות הנרחבת של שאר העולם במלחמה. לכאורה, המלחמה אמורה להיראות לאדם הממוצע בעולם כ – "עוד סכסוך" במדינה נידחת. אך אם נסתכל ברשת, נגלה במהרה שהמלחמה מהווה קונפליקט אידיאולוגי עצום, שמתנהל בדרכים רבות בין כל מגוון הפלטפורמות (טיקטוק, טוויטר, יוטיוב...).כל זה בכתבה שלפניכם על הסערות בתקשורת ובפלטפורמות השונות. 

הכל שאלה של רייטינג? אם נושא צובר סטטוס כנושא רלוונטי ועכשווי באינטרנט, הוא יובא לסביבה שונה עם כללי משחק שונים. כלומר, אופן הדיונים משתנה. הרשת, כוללת בתוכה "שחקני מפתח"  - משפיענים: אנשים שצברו קהל עוקבים גדול. עם כמות הזמן שאנשים מבלים היום בטלפון, אין ספק שהם יתחברו ויזדהו עם חלק ממי שהם רואים. וכפי שרומז השם "משפיענים", זו הסיבה שיש להם השפעה עצומה. לכן, כשמשפיען מביעה את דעתו על נושא מסוים, קהל העוקבים שלו ימהר להחזיק באותה הדעה, גם אם הם לא התעניינו בנושא לפני כן, וגם אם נושא זה אינו קשור לסיבה שהם התחילו לעקוב אחרי אותו משפיען מלכתחילה. 

כשזה מגיע לנושא קשה ומסובך כמו המלחמה, אנשים שבסך הכל צברו הרבה עוקבים, אינם בהכרח האנשים הנכונים להקשיב להם. למרות זאת, נראה שהרבה מהם כן מביעים את דעתם בנושא. הסיבה לכך יכולה להיות שהם באמת רוצים להביע את דעתם הכנה בנושא,  אך אין ספק, שלפחות חלק מיוצרי התוכן שמביעים את דעתם בנושא, עושים זאת מתוך אינטרסים אישיים. הנה סטטיסטיקה שעוזרת להבין את תמונת המצב: על כל יהודי בעולם, יש כ – 115 מוסלמים. בעוד שזה נכון שהשיחה לא אמורה להיות קשורה במהותה ליהודים ומוסלמים, ניתן להסיק שבשביל משפיען שמעוניין להיטיב עם עוקביו, הצד שיותר סביר שיצדד בו הוא הצד שמתנגד לישראל.

בוא נסתכל על התופעה בפלטפורמת טיקטוק. לאנשים ובמיוחד צעירים היום יש יכולת תשומת לב וריכוז פחותה. זה מעולה בשביל טיקטוק, שמאופיין בסרטונים קצרים, ומקדם תוכן של סיפוק מיידי ורגעי. לכן, לא סביר שתמצאו בפלטפורמה תוכן מעמיק בנושא המלחמה ודיונים ברמה גבוהה. 

אז מה כן תמצאו? קחו לדוגמה את "יוצר התוכן" המזה סעדה, שמנהל חשבון בטיקטוק עם מעל 7 מיליון עוקבים. אך לאור האופן בו טיקטוק עובד, לא פלא שעם 7 מיליון עוקבים אין הרבה תוכן בעל ערך בעמוד שלו. בחלק גדול מהסרטונים שלו, הוא מדבר באינטרנט עם ילדים קטנים מישראל, ושואל אותם שאלות על הקונפליקט במטרה להוציא את הצד הישראלי כצד חסר ביסוס. הייתי חושב שזה מובן מאליו שילדים קטנים לא יוכלו לדבר על הנושא עם ידע רחב מספיק בשביל להתווכח עם בחור בן 20, אך נראה שלהתווכח עם ילדים קטנים בסרטונים, לבייש ולצחוק עליהם מספיק להמזה ולקהל שלו כדי לאשר את דעותיהם.

אך כמובן שאנשים לא עוסקים במלחמה רק בטיקטוק. האינטרנט יכול להיות גם מקום לדיבייט והחלפת רעיונות, ולכאורה מי שמעמיק בתוכן מהסוג הזה צריכה להיות דעה יותר מבוססת בנושא. אך זה לא מה שאנחנו רואים. גם בתוכן זה, ניתן לראות מחסור בחשיבה ביקורתית מהצד השני.

משפיען המייצג את הבעיה הוא חסן פייקר. חסן הוא סטרימר (התוכן שלו הוא ברובו שידורים חיים) מוכר, שבדרך כלל עוסק בבעיות פוליטיות בארצות הברית. חסן כבר שנים תומך בצד הפלסטיני, וכמובן, גם כשזה מגיע למלחמה בארגון טרור רצחני, הוא נשאר בדעותיו. באחד השידורים האחרונים שלו, הוא הביא לשידור יוצר תוכן מתימן שעלה על אחת מהספינות שהחותים חטפו. הוא הביע תמיכה מוחלטת בארגון מתוך הטענה שהם בסך הכל פועלים בשביל לעזור לפלסטינים (מה שכנראה מצדיק לדעתו פגיעה בחפים מפשע).

תמונה משיחתו של חסן עם יוצר התוכן מתימן

הסיקורים שלו של המצב לא עדיפים בתוכנם. נראה שאת המוות של 21 החיילים כתוצאה מהפיצוץ בבניין, הוא לא לוקח ברצינות המלאה. הוא תיאר את האירוע כחיילים ש – "פוצצו את עצמם בצורה קומית" (מה שלא נכון מבחינה עובדתית). הוא טוען שזה מוצדק בגלל הכיבוש של ישראל ורצח העם שהיא מבצעת בעזה, דברים שהוא כנראה יודע ללא הצורך להסתמך על מקורות מידע אמינים. את חוסר הידע והמקצועיות שלו בנושא היה ניתן לראות בצורה ברורה כשהוא מיהר לטעון שישראל גרמה לפיצוץ בבית החולים בעזה ב17 לאוקטובר, טענה שהתבררה כשגויה תוך זמן קצר.

לסערה המתחוללת באינטרנט יש השפעה אמיתית, במיוחד על דעת הקהל בקרב צעירים במדינות מפותחות, שהם קהל היעד של התוכן. אם היה לכם ספק בכך, סקר מ YouGov שנערך ב21 לאוקטובר, בסך הכל שבועיים לאחר מתקפת הטרור הנוראית של חמאס, הראה שרק 20%  מהעונים על הסקר בגילאי 18-29 סימפטים כלפי ישראל במידה יותר גדולה. זאת לעומת 65% מהעונים בגילאי 65+. אין ספק שחלק מהסיבה לכך הוא ההשפעה של המדיה החברתית.

ציינתי ממקודם את החיסרון המספרי שלנו, והוא משפיע ביותר מדרך אחת. הרבה פעמים, הקרב על דעת קהל לא קשור בניתוח היסטורי או טיעון מוסרי, אלא באיזה נרטיב הקהל שומע קודם. לשנות את דעתו של מישהו היא משימה קשה בהרבה מלשכנע אותו כאשר הוא חדש לנושא. וכאן נכנס החיסרון המספרי – התוכן מהצד שנגד ישראל מקודם יותר כי כבר יש לו קהל מושבע עצום. כך אנו נכנסים למעין לולאה:  התוכן מקבל קהל גדול, הוא מקודם כתוצאה מכך לקהל חדש, וקהל התוכן גדל. התוכן מצידנו לא מקבל את אותה תמיכה ולכן אינו מקודם למספיק אנשים.

אבל למה כל זה משנה? זה מעצים את הכשל שלנו לנצח את הקרב על דעת הקהל באינטרנט, כנראה שאין השפעה גדולה על המלחמה הנוכחית. התמיכה של ארצות הברית בנו נשארת איתנה. אך דעת הקהל בארצות הברית משתנה. על פי הסקר שהצגתי קודם, ניתן להניח שככל שעובר הזמן, פחות ופחות אמריקאים ייתמכו בנו. הסיכון הוא שבמלחמות עתידיות של ישראל, ישראל לא תוכל להסתמך על תמיכה מאמריקה, בין אם צבאית או מדינית. אנחנו צריכים לפעול למען מניעה של אירוע כזה בכל מחיר. אמנם יש לנו צבא חזק, אבל ישראל היא מדינה קטנה ואנחנו נמצא את עצמנו בסכנה קיומית ללא גיבוי אמריקני. אנחנו צריכים לחזק את מערך ההסברה שלנו באינטרנט, ולהתנגד לנרטיבים שקריים המופצים על ידי משפיענים בצד השני.