משלחת נוער לגרמניה בצל מלחמת ״חרבות ברזל״

הקדמה:

לפני כמה חודשים קיבלתי טלפון מאחד המנהלים של עמותת הפועל רעננה (עמותה ליציאת משלחות מאורגנות) שבה הוא מציע לי ולעוד כמה חברים לצאת למשלחת בברנדנבורג, גרמניה אשר עוסקת באיחוד האירופי ובנושאים האקטואליים של אירופה. על פניו, משלחת שכזו נשמעת חוויה מהנה ביותר שבמסגרתה מתקבצים בני נוער מכל רחבי העולם ודנים על נושאים מעניינים ואקטואליים. כל זאת תוך דגש על ערך הפלורליזם ורצון להביא את העולם למקום טוב יותר בעזרת עבודה משותפת. כאשר קיבלתי את ההצעה הבנתי שני דברים, הדבר הראשון הוא שאני לוקח את ההצעה כי זו חוויה של פעם בחיים, הדבר השני הוא שאנחנו נוסעים בזמן מלחמה ולכן אנחנו מייצגים את מדינת ישראל. כלומר, אנחנו יוצאים למשלחת ולמרתון הסברה.

(בתמונה- כל חברי המשלחת הישראלית בדרכה לגרמניה)

המשלחת עצמה, חוויות תוך דגש על הסברה ישראלית

אני חייב לציין שבשבועות לפני היציאה למשלחת אני די חששתי. חששתי מהאנטישמיות הגוברת בעולם, ועל איך זה ישפיע עלינו כמשלחת ישראלית מאורגנת מבחינה ביטחונית ובמיוחד מבחינה חברתית מול בני הנוער מהמדינות השונות. במשלחת השתתפו שתי משלחות מגרמניה, משלחת מדנמרק, משלחת משוודיה ומשלחת מספרד. בעקבות עליית האנטישמיות קיבלנו כמה וכמה תדריכי ביטחון די נוקשים על איך אנו צריכים להתנהל בציבור ומול בני הנוער האחרים. ההוראה הייתה כן להסביר את הצד הישראלי מול בני הנוער אך לא בהתלהמות ובטח שלא להיכנס לעימותים עם פרו פלסטינים.

כאשר הגענו נפגשנו קודם כל עם המשלחת הישראלית, היינו הכי נחמדים שיש כדי ליצור כישראלים רושם ראשוני טוב. התחלנו בשיחה איתם ותוך מספר דקות אחד מחברי המשלחת הספרדית אמר לי ״יש שמועה בספרד שאנשים ישראלים הם אנשים גסי רוח, אבל אתם נחמדים״, לא הגבנו על זה ופשוט המשכנו להתנהג כרגיל. חוץ מהאמרה הזאת לא נתקלנו בשום אנטישמיות מצד הספרדים וגם האמרה הזאת לא פגעה בנו, כי אנו מבינים שהם כן אוהבים אותנו. הם אמרו את זה בהתחלה בגלל מה שהם שומעים עלינו בתקשורת העולמית שמסלפת דברים לא לטובתנו. כאשר הגענו אני וחברי מהבית ספר, עידן, הופתענו לגלות שאיתנו בחדר ילון שמונה ימים שוודי ממאלמו שהוא גם מהגר ממרוקו. הופתענו מכיוון ששמענו על העיר מאלמו בשוודיה (העיר שבה התקיים האירוויזיון) שהיא העיר הכי פרו-פלסטינית באירופה וכולם שם שונאים את ישראל. עוד הופתענו לגלות שעל כיסוי הטלפון שלו יש דגל פלסטין. חייב להיות כנה אתכם ולהגיד שזאת אחת מהחוויות המלחיצות ביותר שנתקלתי בהן. ביקשנו להחליף חדר בסתר (בכדי שהוא לא יעלב) אבל מנהלי המשלחת לא הסכימו, בדיעבד אני יכול לספר שהוא הפך להיות בין החברים הכי טובים שלי שהכרתי במשלחת. ביום הראשון לא דיברנו איתו ובכלל עם בני הנוער על המצב בישראל.

(המסיבה הראשונה בערב הראשון)

ביום השני למשלחת בערב התחיל מסע ההסברה שלנו, הוא התחיל כי לכל משלחת היה ערב ובו היא הייתה צריכה להכין פעילות על המקום ממנו היא באה והפלא ופלא אנחנו היינו הראשונים. עשינו תחנות ובניהן שלוש מקלות, ריקודים ישראלים וכו׳.. לאחר סיום סבב התחנות, העלנו את נושא המלחמה בדגש על נושא החטופים והשבעה באוקטובר. לאחר הסבר של כמעט רבע שעה מול 60 חברה בני נוער בגילאי 15-17 הבאנו להם צמיד של החטופים, חולצה של יום המעשים הטובים ודגלי ישראל. לאחר סיום הפעילות כל בני הנוער, בדגש על כולם לרבות הנער המוסלמי שפחדנו ממנו שישן איתנו בחדר, נשארו באולם ורקדו איתנו את השיר ״מהפכה של שמחה״ כאשר כולם עם צמיד של החטופים עליהם ועטופים בדגלי ישראל. בנוסף, לכולם היו שאלות אשר מביעות את הרצון שלהם לדעת ולהחכים בנושא ולאו דווקא לשפוט אותנו ואת מעשינו בלי לדעת על הצד שלנו במלחמה. באותו הערב הבנו כמה כוח יש לנו כבני נוער ישראלים וכמה אנחנו יכולים לשנות ולהשפיע על בני גילנו בעולם. 

(מסע ההסברה החל)

במהלך כל יום במשלחת היינו עסוקים ברעיון המרכזי והוא ליצור סרטון על נושאים אקטואליים באיחוד האירופי. הקבוצות היו מורכבות משני חברים מכל משלחת, בקבוצה שלי אני ועידן היינו הישראלים היחידים ובהחלטה משותפת החלטנו שנושא הסרטון שלנו יהיה הקשר בין ישראל לאיחוד האירופי. כלומר, גם ביום, במלאכת הכנת הסרטונים (כתיבת תסריט, צילומים ועוד...) עסקנו בהסברה ובחשיבות של הקשר בין ישראל לאיחוד האירופי. 

לאחר הפעילות הישראלית ביום השני, כל המשלחות הבינו שכיף עושים עם הישראלים ולכן כל ערב עשינו מסיבות, עם מוזיקה וריקודים ומלא מלא כיף. בערב הרביעי החלטנו שאנחנו מעלים שוב את נושא המלחמה ומספרים לחברים שלנו על המצב בישראל ועל השבעה באוקטובר. השמענו להם את רעש האזעקה וראינו על פניהם את ההזדעזעות כבני אדם והסולידריות האנושית שהם הפגינו. הראנו להם תמונות מהשבעה באוקטובר והסברנו להם על ארגון הטרור ״חמאס״ ואיך אנחנו מנסים לשמור על האזרחים העזתים תוך כדי ש״חמאס״ שם אותם כמגן האנושי שלו. 

את ההסברה שלנו עשינו באופן אישי כמעט לכל נער במשלחת וגם ככלל באסיפות וכו׳....

בסופו של דבר כולם הקשיבו לנו וראינו שהם איתנו, בעד הדמוקרטיה ובעד עולם מתוקן בלי שונאי האנושות והג׳יהאד לרבות הנער המוסלמי המהגר שעל הטלפון שלו היה דגל פלסטין. נוסף על כך, הוא שם על התיק שלו סיכה של החטופים והוא הבטיח לי שבגיל שמונה עשרה הוא יבוא לבקר את ישראל.

יומיים לפני סיום המשלחת היה לנו טקס בעיריית העיר ברנדנבורג להצגת הקליפים וכמעט כל הטקס עסק במחויבות האיחוד האירופי וגרמניה בפרט לישראל ולעם היהודי תוך התייחסות לזוועות העבר והשבעה באוקטובר. כאשר הקבוצה שלי הציגה את הסרט נתנו לי את המיקרופון והסברתי לכל הקהל (בערך כ100 אנשים אשר באו מרחבי אירופה) על חשיבות הקשר בין ישראל למדינות המערב. בנאומי הסברתי שאנחנו נלחמים גם בשבילם כי הרי אנחנו נלחמים כמדינה דמוקרטית ומפותחת נגד אנשים מוגי לב, דיקטטורים אשר רוצים להחזיר אחורה לימיה האלפים. הסברתי שהם צריכים לעמוד איתן לצד ישראל בכדי שהמלחמה לא תגיע אליהם, כי בכל מקום יש את שונאי הדמוקרטיה שינסו להילחם במדינות המערב. בנוסף, הסברנו בטקס את המחויבות של כל המדינות המערביות בעולם לגרום להנעת החזרת החטופים הישראלים בעזה אשר מוחזקים לא לפי החוק הבין לאומי בשבי החמאס.

(הברושור של הסרט של קבוצתי, ״מואחדים בין הגבולות״)

בסוף נאומי וגם בסוף הטקס ראיתי בעיניהם את אהדתם כלפי ישראל והרצון שלהם לעזור לנו ולא לגרום לנו רע. הסולידריות האנושית שהפגינו המשתתפים ריגשה אותי ואת שאר חברי המשלחת הישראלית עד תום וגרמה לי באופן אישי להבין שדור העתיד, בני גילנו עם קצת עזרה מאיתנו מבין מהו הטוב ומהו הרע. כל אחד שם הבין שישראל נלחמת מול ארגוני טרור אכזריים אשר מטרתם היא להשמיד יהודים כמו בשואה ושאין להם את ערך החיים ובטח שלא את ערכי הדמוקרטיה שלמדינת ישראל יש ואני מקווה שיהיה לעד.

ביום האחרון בשעה ארבע בבוקר נפרדנו מבערך 60 בני נוער שהכרנו בסך הכל שבוע כאשר הם רצו אחרי האוטובוס שלנו לשדה ואני חייב לספר שהיו דמעות לכולנו הישראלים והלא ישראלים. כולנו הבנו שגורלנו הוא בידינו והוא משותף ואני אתגעגע לכל אחד מחברי המשלחת שם.

לסיום, זו הייתה חוויה מטורפת, שם אני ואני בטוח שכל חברי המשלחת הישראלית שנסעו איתי, הבנו שיש תקווה לעתיד ושכולנו בני אדם. בני נוער מאירופה עם קצת עזרה והסברה של המצב מאיתנו להכיר את סיפרנו, לגמרי בעדנו. כולנו כבני נוער מחכים לשלום שיגיע ורוצים ומקווים שכל החטופים יחזרו ושנחיה בעולם שכולו דמוקרטיה ואנשים חפצי חיים.

(בתמונה- כל חברי המשלחת (כ60 בני נוער) בשער ברנדנבורג, ברלין, גרמניה)