כנופיות ומשפחות פשע: לא רק בחו"ל.

אזהרה: בכתבה הזאת כלולים נושאים של אלימות, פשע ורצח. 

"דודה שלי חזרה מהעבודה, ומצאה חור קליע בחלון שלה. איך היא אמורה להרגיש בטוחה?"

כמעט בכל פעם שנפתח את החדשות, נשמע על אירוע אלימות הקשור לרובים וכנופיות בארה"ב. לצד חדשות שכאלו ישנה סיבה מוצדקת לאנחות הקלה היוצאות בכל הקשור לאחוזי האלימות הנמוכים וקושי לשימוש פרטני והשגה אישית של רובים במדינת ישראל. כל זאת ועוד, בכתבה שלפניכם.

אני בטוחה שאנחות ההקלה הללו כוללות גם אתכם. אך מה אם הייתי אומרת לכם שהאלימות הזאת בהחלט קיימת במדינת ישראל, אך אנחנו פריבילגיים מספיק כדי לא להיות מודעים לה?

שיחה אחת עם אווה ח**רי, נערה ממזרח ירושלים, שינתה לגמרי את דרך ההסתכלות שלי על המדינה בה אני מרגישה כה בטוחה, וכן על הצנזורה המתרחשת בעיתונים. אני מקווה שהראיון שאשתף עמכם יפקח את עיניכם למציאות שהעיתונות לא מפרסמת כלל, ואולי אפילו מנסה להסתיר כמו שפקח את עיניי.

אווה היא נערה מהמגזר הערבי שגרה במזרח ירושלים בזמן שרבים מקרובי משפחתה גרים בצפון הארץ. במהלך שיחה רגילה לחלוטין שניהלנו היא סיפרה לי באגביות על הכנופיה שמאיימת על השכנים של קרובי משפחתה מהצפון. בתור נערה מתל-אביב האגביות וההערה השאירו אותי בשוק, אבל הסקרנות הכריחה אותי לשאול אותה עוד.

אווה סיפרה כי בערים הערביות בצפון, בפרט נצרת ואום אל-פאחם, לא מפתיע לחזור הביתה ולראות חור קליע בחלון הבית שלך, דבר אשר קרה לדודתה כאשר חזרה מיום עבודה ארוך.

"בנוסף לפחד והלחץ שזה משרה באנשים, הרבה מאוד בעלי עסקים סובלים מוונדליזם וגניבות אם הם לא משלמים לכנופיות, מה שגורם למחסור בלקוחות ועוני. זה גם משפיע על נוער מבטיח, עם עתיד מזהיר. דוגמא טובה לכך היא נאביל הייק, שחקן כדורגל צעיר מהצפון, עם קריירה מבטיחה מאוד, שנורה על ידי חברי כנופיה בגיל 19."

בתשובה לשאלתי בנוגע למטרות פעילות הכנופיות במקומות אלו ענתה לי; "באום אל פאחם ובנצרת אחוזי מחוסרי העבודה הם גבוהים מאוד, כך שממה שאני רואה כסף הוא המניע העיקרי שלהם. סחיטת עסקים היא ההכנסה העיקרית של חברי הכנופיות. הרבה מהמצטרפים הם אנשים ללא עבודה שמצטרפים בלית ברירה כדי לתמוך במשפחות שלהם."

בשנים האחרונות יש עלייה ברורה בכמות הנפגעים מהפעילויות הללו, עם מעל 120 נרצחים ב2022 ו150 ב2023. לא קשה להבין שסיבה מובילה לאפשור של הפעילות הזאת היא חוסר רצינות מצד המשטרה. האנשים מהצפון מרגישים זניחה מצד הממשלה הישראלית, ולא מקבלים את העזרה הנחוצה להם. 

סטטיסטיקה מעניינת שחשוב לציין הינה היחס בין התייחסות המשטרה למקרי אלימות במגזר היהודי לערבי הוא 3:1. סטטיסטיקה שכזו מראה כי הגברת הפעילות המשטרתית באזורים הללו לא תספיק בכדי לשנות את המצב, יש צורך בהעלאת המודעות בארץ ובחינוך מחדש על הנושא - במיוחד בקהילות שהאלימות הזו פוגעת כעת, זאת גם במטרה לבנות מחדש אמון במשטרה ובממשלה. 

התאכזבתי מאוד ממה ששמעתי, בעיקר בגלל שלא היה לי מושג כי התופעה הזאת קיימת. המציאות של אווה מעלה את השאלות הברורות; עד כמה אני מוגנת? האם יש לי את הפריבילגיה לא לדעת אפילו שזה קורה בעוד אנשים אחרים סובלים מזה כל יום?

המשכתי לחקור על מקרי אלימות בצפון, ומצאתי כתבה ב"ווינט" שמתארת מצב אפילו יותר מדאיג - "90 בני אדם נרצחו בחברה הערבית מאז תחילת 2023, אך רק בתשעה מקרים הצליחה המשטרה לגבש תשתית ראייתית להגשת כתב אישום."  אפילו הצלחתי למצוא מפה, שיצרו כתבי "ווינט", רענן בן צור ומאיר תורג'מן, המתארת את משפחות וארגוני הפשע השונים.

הפעם הניכרת ביותר בה נושא האלימות הגיע לאוזניהם של הכלל קרתה בשנה שעברה, כאשר המנכ"ל של עיריית טירה נרצח על ידי נער שירה בו מרכב נוסע. ראש העיר טירה, עבד אל-חי, הגיע לנאום סוחף בקפלן, בזמן הפגנה נגד ההפיכה המשטרית. ראש העיר הצהיר שנזיחת הפשיעה במגזר הערבית נעשת במכוון.

ראש העיר אמר אז בנאומו: כשהחליטו ממשלות ישראל לטפל במשפחות הפשע בשכנה שלנו נתניה - הן הצליחו. נתניה הייתה עיר הפשע של ישראל, והיום נתניה היא עיר בטוחה,  עיר של משפחות, כי הייתה החלטה של ממשלת ישראל. אתם רוצים להגיד לי שהצבא, השב"כ, המשטרה – לא יכולים לעשות כלום?

לדבריו, כשהמדינה רוצה לתפוס מישהו היא מגיעה גם לפושעים שמתחבאים בדרום אמריקה, היא יודעת לתפוס עבריינים שברחו לרוסיה ולהעמידם לדין, אבל הם לא יודעים לתפוס ילד שירה ליד תחנת משטרה בישראל? איך נשמע דבר כזה? המסקנה היחידה שהוא הגיע להגיע אליה: זה כי זו החלטה מכוונת. דבריו היו חשובים מאוד, אך הדגש בהם היה על ההפיכה המשטרית,בהמשך דבריו הוא מגנה את הממשלה הישראלית ומדבר על פגיעת ההפיכה המשטרית במגזר הערבי, כך שהדגש על זניחת האלימות בחברה הערבית התפספס. 

את מי יש להאשים כאן? את המשטרה? את הממשלה? את החברה הערבית? או אולי את העיתונות שלא מדברת על זה מספיק? בדברי התייחסתי הרבה למוסדות הנ"ל והחלק באשמתן על מאות אלפי האזרחים הנפגעים מאלימות זו ביום יום, אך, חשוב יותר להסתכל על איך אנחנו יכולים לעזור. כרגע נוכל לפעול לצעד הראשון - העלאת מודעות. משום שהרבה יודעים על האלימות במגזר הערבי אך מעטים מאיתנו מודעים לרמה שלה.