חששות לשנה החדשה

שנת 2023 עברה ועכשיו הגיעה 2024, מה היא תביא? יש שיגידו כי שנת 2023 תיזכר כשנה האיומה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל ב- 75 שנותיה. ב- 7.10.2023 בוצע הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, טבח שהשאיר את כולנו בפה פעור ובחששות לעתיד לקרות ולמראה המציאות החדשה. איך מתמודדים עם מה שעברנו ועוד מתמודדים עימו? איך יראה העתיד? האם השנה החדשה תהיה טובה יותר?.

שנת 2024 הגיעה ואנו עדיין במלחמה הנמשכת כבר יותר מ 100 ימים. כל יום נהרגים עוד ועוד חיילים והסוף לא ברור לעין או נראה לאופק. מה לגביי החטופים? האנשים שעוברים כבר כ 100 ימים את הנורא מכל? הם נמצאים בסכנת חיים, לא ידוע מצבם ועתידם. האם תהיה עסקת חטופים? אם כן, מתי? כמה מהם יחזרו בחיים? עם כל יום שעובר בו הם מוחזקים בתנאים קשים, בהרעבה ועוברים עינויים נפשיים וגופניים, גדלות החששות למצבם.

בנוסף לאזרחים הכלכלה הישראלית נפגעת גם היא. בין תחילת המהפכה המשפטית וההסכמים הפוליטיים למלחמה, ההוצאות של המדינה עלו ואיתן החשש הכלכלי הפרטני והמדיני. יש אנשים שנאלצו לעזוב את בתיהם ביישובי העוטף ובצפון בעקבות המלחמה, הוצאות המלחמה לא פוסקות; יש צורך לשלם למשרתיי המילואים, המחיר הכספי בעבור תחמושת ועוד. 

כדי להתמודד עם המצב הכלכלי, מדברים  על העלאת מיסים אך גם העלאת הפתרונות מעלה איתה חששות כשלעצמם. מאז המלחמה אנשים רבים הפסיקו לעבוד מכל מיני סיבות: ישנם עסקים שעקב המצב הפסיקו חלקית או לגמרי את פעילותם, לכן הם נאלצים לפטר עובדים או להוציאם לחופשה ללא תשלום.

בנוסף למה שקורה בישראל, יש חשש גדול למצב היהודים בעולם. האנטישמיות מתחילה לחזור ויהודים סביב העולם כבר אינם בטוחים כמו שחשבו. העולם שהראה כל כך הרבה אחדות והגן על קבוצות שונות מפני שנאה, אינו מגיב ומגן כמו שנתפס שיעשה. מדינות שיש לישראל יחסי שלום איתם, כמו, טורקיה, מצרים, וירדן, פתאום מתגלות כתומכות חמאס. אותן המדינות לא מגנות את המעשים שחמאס ביצעו ב- 7.10 וגם באות לישראל בטענות. 

הקריאות לגינוי ממשיכות עם מדינות נוספות כמו, רוסיה, סין וקוריאה הצפונית אשר מגנות את ישראל על המלחמה בעזה. מטרתן להיתפס מדינות הומניטריות ובכך יוכלו לגייס תמיכה עולמית.  פוטין צוטט כשהוא אומר: ״... עיניי דומעות על ההפצצות בעזה…", דבר המכונה במדיה ״דמעות תנין.״

המדינות האלו טוענות שצריך לשמור על המצפן המוסרי, אירוני בהתחשב שאותן המדינות הן מדינות דיקטטוריות שלא מהססות לבצע הרג של אנשים בעולם, וכן הרג של אזרחים המתנגדים לשלטון. אפילו מדינות התומכות בישראל ובסבל שעברה החלו יותר ויותר לנטות לכיוון ההומניטרי, נשיא צרפת קרא לישראל להפסיק את ההרג בעזה. האכזבה עולה גם כאן לראייה כי אפילו בהגנה המדינית ובתמיכה של שלטונים רבים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, בסוף המירוץ כולם נוטים לצד ההומניטרי ולא לפרקטיקה, בין אם זה בזיוף או לא.  

בנוסף ראינתי כמה תלמידים בבית הספר על מנת לבדוק מה חששותם לשנה החדשה, התלמידים שראיינתי ביקשו להישאר אנונימיים:

אנונימי:" אני חוששת מהמשפט של ישראל בדרום אפריקה ומעבר לתוצאות עם נצא זכאים אני חוששת מיחסי ציבור הרעים שהמשפט הזה יעשה, אני חוששת גם מהממשלה מכך שהמצב ישפיע על הממשלה ואיך זה ישפיע על המחאות שהיו לפני המלחמה"

אנונימי: " החששות שלי לשנה החדשה היא ששום דבר לא ישתנה ולא נלמד כלום , כמו שקרה במלחמת יום הכיפורים, כמו שלא הקשיבו לגורמים מסוימים. הפחד הגדול זה שלא נלמד מהלקחים כמו טעויות אחרות לממשלה עם אנשים שלא באמת מוסמכים לעשות והחשש שנמשך לא ללמוד מטעויות העבר"

אנונימי:" אני חוששת לחטופים מה קורה להם כל יום, איך הם עושים פעילויות ביום יום האם דואגים להם, חוששת לחיילים לפיגועים שיקרו בסביבה שאני גרה"

למרות כל החששות וכל הדברים הקורים, יש מקום לתקווה. ישראל היא מדינה בעלת צבא חזק שהוכיח את כוחו ומעמדו שוב ושוב. אפשר לראות את האיחוד שיש לאזרחים, החיילים הלוחמים כבר חודשים נלחמים בעזה  והמילואימניקים ששבו במטרה לשרת ולהגן על ישראל. אזרחים שארזו מנות לחיילים ומתנדבים ללא הפסק כדי לעזור כמה שאפשר. המלחמה העלתה חששות מרובים אבל אין לשכוח שהיא הראתה את היופי והאחדות הישראלית, עכשיו כל שנותר הוא להחזיק את האצבעות בתקווה לסיום המלחמה, בתקווה לחזרה לשגרה, להחזרת החטופים ושלכולנו תהיה שנה טובה יותר.