"הלב שלנו שבוי בעזה"

חששות ממצבם הרפואי של החטופים בעזה

מאז הטבח הנורא ב-7 באוקטובר נותר ליבנו שבוי בעזה יחד עם מאות חטופים, למרות עסקת חטופים מוצלחת יחסית בה שוחררו מעל 100 חטופים - התקווה לעסקת חטופים נוספת לאט לאט דועכת. למרות הפצרותיה החוזרות של המדינה בנושא משא ומתן, עדיין לא נראית עסקת חטופים נוספת באופק ובעיניי, החשש למצב החטופים הוא מוצדק לחלוטין ונכון.       

עברנו את  ה-100 ימים שחטופינו שבויים בעל כורחם, הרחק מביתם, ללא כל מענה לקריאתם הברורה לעזרה של משפחותיהם ושל עם ישראל ככלל. ישנם הרבה חששות שונים, אך ארצה להתמקד בחשש למצבם הבריאותי פיזי של החטופים. האם הם מקבלים מספיק מזון ומים? האם אלו הסובלים ממחלות מקבלים טיפול ותרופות? כעת הוסכם על כניסת תרופות לחטופים, אולם אין לדעת אם אכן זה יקרה, הלכה למעשה.  במקביל, קשה מאוד לדעת בוודאות מהו מצבם הבריאותי של החטופים. על מנת לסקור זאת נאלץ להישען על מידע מן העבר אודות חטופים ועל סיפוריהם של חטופים ששוחררו מהשבי.

ראשית, נתחיל בדו"ח שפורסם ב Ynet ב9.1.2024, ע"פ דו"ח זה לפחות שליש מ-136 החטופים סובלים ממחלות כרוניות מורכבות שעלולות להחמיר. 

יוסף אלזיאדנה ובנו חמזה עבדו בקיבוץ חולית ב-7 באוקטובר. שניים מילדיו הנוספים, בילאל ועאישה, הגיעו לסייע לו בעבודה. באותו יום ארבעתם נחטפו.

יוסף בן ה-53 סובל מסוכרת. חשוב להבין, מחלת הסוכרת היא מחלה יחסית שכיחה ובעלת טיפול פשוט שבעזרתו לא אמורה להיות בעיה לסובל ממנה לחיות חיים רגילים. עם זאת במצב בו החולה מוחזק בשבי בלי טיפול מתאים הכולל אינסולין ושמירה על תזונה נכונה, רמת הגלוקוז בדמו תרד מתחת לערכים הנורמלים והוא עלול להימצא בסכנת חיים מיידית. 

לכן קיים חשש רב בקרב משפחתו של יוסף שבהיעדר הטיפול המתאים, עלול הוא למצוא את מותו בשבי.

חטופים רבים שחזרו מהשבי סיפרו סיפורים קשים מנשוא אשר מוכיחים היעדר טיפול ראוי בהם. מרגלית מוזס, אשר הייתה בין המשוחררים הראשונים, סיפרה כי בלילות היא זקוקה לשימוש במכשיר נשימה על מנת להקל על שנתה ולשמור על בטיחותה. מלבד העובדה שהמחבלים לא נתנו לה לקחת את המכשיר איתה, הם סיפקו לה טיפול לא ראוי ולא נכון בידי רופא שייעץ לה להחזיק את ראשה כלפי מעלה ובכך תוכל לנשום. עצה זו אכן עזרה לה לנשום אך לא לישון. מרגלית מתארת במילותיה: "49 יום לא ישנתי". 

היעדר הטיפול שסיפרה עליו מרגלית מוזס מעורר חשש לחיי החטופים שעדיין בשבי חמאס ולא ידוע אם מקבלים טיפול ראוי.

מרגלית מוזס, לאחר שחרורה 

מאז חטיפתם ב-7 לאוקטובר, כל אזרחי מדינת ישראל חיים בחשש עצום למצבם של אותם קורבנות לאכזריות מצד חמאס. ברחבי הארץ מתקיימות הפגנות רבות מטעם משפחות החטופים, חטופים ששוחררו וגם אנשים אשר תומכים בהם.

בהחלט בלתי נתפס לראות את מאות אנשים נמצאים בשבי הרחק מביתם. ילדים, זקנים, נשים וגברים - כולם אזרחים חפים מפשע. ועדיין, עושה רושם שהעולם שותק, כל עם ישראל בימים אלו מאוחד למען החזרת החטופים - הפגנות, ישיבות ממשלה, ענידת שרשראות וצמידים ואפילו פרסומות טלוויזיוניות קוראות להחזרתם המיידית של החטופים.