החששות מהמלחמה הפוליטית של היום שאחרי

מאת: דין בן חיים י׳4

במהלך השנה האחרונה היה שסע גדול במדינה שלנו. המדינה התחלקה לשני צדדים שהיו בסכסוך מתמשך אחד את השני. המדינה התחלקה בעקבות דעות פוליטיות שונות ובעקבות תכנית הממשלה לשינוי דרסטי במערכת המשפט הישראלית. יחד עם זאת מהשבעה באוקטובר (פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״) הכול עברנו ביחד, שני הצדדים. כולנו עברנו את הטלטלה והטראומה באותה מתקפת טרור חסרת תקדים, האם למדנו את הלקח והבנו ש"כוחנו באחדותנו"? 

כולנו מכירים חללים, משפחות/חברים של חללים או אפילו את החטופים עצמם. את העננה הכבדה והשחורה שמרחפת מעלינו מהשבעה באוקטובר מרגישים כולנו, לא משנה מה הדעות הפוליטיות של כל אחד מאיתנו. לכן, בגיליון אוקטובר כתבתי כתבה על ״האיחוד הגדול״ ולא סתם השתמשתי בגרשיים. בכתבה ההיא דנו עד כמה האיחוד אמיתי וניסינו לשער לאורך כמה זמן הוא יימשך. מאז עבר נצח וכבר אנחנו בשנה אזרחית חדשה שהתחילה לא ברוח טובה. כל יום מודיעים לנו על עוד חיילים שנהרגים אבל יחד עם זאת כולם מתחילים לדבר על היום שאחרי.

מהו היום שאחרי?

כל אחד מגדיר את היום שאחרי קצת שונה אך עם שדה סמנטי משותף. כולנו מגדירים אותו כהיום שלאחר סיום המלחמה אך לא כל אחד מגדיר את סיום המלחמה אותו הדבר. בדרג ההחלטות המדיני הגדירו את מטרות המלחמה. סביר להניח שלאחר השגת המטרות הללו הדרג המדיני יחליט על סיום המלחמה. היום שאחרי המלחמה טמון בהמון שאלות מדיניות, פוליטיות וביטחונית אך אני רוצה להתמקד בבעיה הפוליטית ההולכת ומתבהרת.

(בתמונה- פורום שהוקם בכדי לענות השאלה: ״מה יקרה ביום שלאחר המלחמה?)

מבחינת האזרחים

כמו במלחמת יום כיפור כולנו מבינים שהיה כשל ביטחוני וכמובן גם כשל מדיני ממשלתי. לאחר מלחמת יום כיפור התקיימו בסופו של דבר בחירות בנוסף להקמת וועדה חקירה ממלכתית שתחקור את הכשל הביטחוני/מדיני שקדם למלחמה. המשבר הפוליטי לאחר המלחמה הביא בסופו של דבר למהפך בשנת 1977, כאשר הימין בראשות הליכוד ומנחם בגין ניצחו בבחירות והביסו את מפא״י שעד אז הובילו את המדינה. בבחירות האחרונות הקואליציה זכתה ל64 מנדטים מתוך 120 וזהו רוב כמובן ולכן הוקמה ממשלה. מרגע הקמתה של הממשלה היא זכתה להמון ביקורת מהציבור בעקבות חלוקת התקציב, המשרות וכו'... נקודת הרתיחה הגיעה כאשר הם יישמו את החוק הראשון במהפכה המשפטית שהוא חוק ביטול עילת הסבירות (לימים בוטל ע״י בג״ץ). לפי הסקרים עד המלחמה הממשלה ירדה מ64 מנדטים לאזור החמישים וזה גרם לממשלה להבין שהיא חייבת להצליח לסיים את השינויים שהיא רוצה לעשות עד הבחירות ב2026. בשבעה באוקטובר כולנו הופתענו והבנו שהיה כשל צבאי ומדיני שגרם למתקפה. חלק מהאזרחים מאמינים שראש הממשלה ניהל בשוגג את המדינה ולכן קרה האסון שקרה. חלק אחר טוען שזו רק אשמת כוחות הביטחון. מתחילת המלחמה הסקרים מראים שאם הבחירות היו מתקיימות היום, הקואליציה הייתה מקבלת פחות מ44 מנדטים וזהו שינוי דרסטי במפה הפוליטית. בנוסף, הסקרים מראים שרוב האזרחים לאחר המלחמה רוצים בחירות. נתון זה ממחיש שהאזרחים מאסו בממשלה הנוכחית ולאחר אסון שכזה העם רוצה בכוח ההשפעה והזכות להחליט מחדש מי ינהיג אותם.

(סקר חדשות 13, מפת הגושים, ה-28.12.23)

מבחינת הממשלה/הקואליציה

כפי שהבנתם גם הממשלה הבינה שימיה ספורים ומבחינתם המלאכה מרובה. הממשלה רוצה להשלים את השינויים במערכת המשפט כפי שקיוו כשנבחרה, היא רוצה לסדר את התקציב כך שכמות מרובה של כסף יגיע להתיישבות ביהודה ושומרון ולחרדים. לכן, סביר להניח שלאחר המלחמה אף אחד מחברי הממשלה לא יגיד ״די, אני מתפטר, הגיע הזמן לבחירות״. זאת למרות הביקורת הציבורית שהוכפלה במספר רב של פעמים לאחר השבעה באוקטובר. העם רוצה בחירות ולאחר טראומה כזאת חייב להיות בחירות כדי שלכל אזרח במדינת ישראל תינתן האופציה להביע את דעתו מחדש. דבר זה משתקף בסקרים בכל ערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות. לכן, הפוליטיקאים מהקואליציה מבינים שיש סיכוי גדול שלאחר הבחירות לא ייכנסו לכנסת. חברי הממשלה ממבינים שכח להשפיע כמו שיש להם בממשלה הנוכחית סביר שלא יהיה אם בכלל בבאה. בשביל רובם זהו קרב הישרדות פוליטית. פה מגיע החשש ממלחמה פוליטית של ממש בין האזרחים והאופוזיציה לממשלה ולקואליציה.

(ממשלת ישראל הנוכחית, בצילום המסורתי לאחר השבעתה, 29.12.22)

תרחישים

לאחר הכשל המדיני/ביטחוני הגדול של השבעה באוקטובר ברור לכולנו שיהיה שינוי מדיני ובעקבות כך פוליטית לאחר המלחמה אך הממשלה לא רוצה בזה. יש לה היום המון כוח והיא לא תתבייש לנצל אותו עד טיפת הכוח האחרונה לפני בחירות.

ראשית, יכולה הממשלה לנסות בכוח לדחות את הבחירות בטיעונים על ההגדרה של היום שאחרי. לחלק מהשותפים בממשלה אין אינטרס שהמלחמה תיגמר ולכן חלקם ינסו להגדיר את יום סיום המלחמה והיום שאחרי רק לאחר פתרון מדיני שבסופו יוחלט מי ישלוט ברצועת עזה וכו׳.. וזוהי רק דוגמה בודדת, הם יכולים כל הזמן לנסות להאריך את ההגדרה של היום שאחרי. אני רוצה להאמין שרוב חברי הממשלה לא חושבים על נושאים אלו בימים הללו. מקווה שהם מתעסקים בניהול המלחמה ממקור טהור ושכוונתם היחידה הוא טובת עם וארץ ישראל.

שנית, לאחר המלחמה סביר להניח שהממשלה תבין שימיה ספורים ותנסה להספיק את כל הכוונות שלה במהירות. למשל, היא יכולה לנסות לחוקק מהר את המהפכה המשפטית של שר המשפטים יריב לוין וכך לעורר מחדש את השסע בעם ישראל. בנוסף, היא יכולה למהר את חלוקת התקציבים ושינוי מדיניות המדינה כלפי יהודה ושומרון (כנראה עכשיו גם ברצועת עזה) ומדיניות המשטרה ע״י השר לביטחון הלאומי איתמר בן גביר.

כל התרחישים הללו הם תרחישים די ריאליסטים ואנו יכולים להגיד ריאליסטים בעקבות השנה הקשה האחרונה לפני ואחרי פרוץ המלחמה אך יש עוד תרחיש. התרחיש הזה והוא האחרון שאציג לפניכם הוא תרחיש אופטימי יותר. לאחר המלחמה, הממשלה לא תנסה להתנגד לציבור ותעשה מה שהציבור מבקש. אם הציבור ידרוש ללכת לבחירות כדי להביע את דעתו ולהשפיע, הממשלה/הקואליציה תקיים זאת ותתפרק לטובת רצון מדינת ישראל. תרחיש זה ימנע ככל הנראה מלחמה פוליטית של ממש בין האזרחים והאופוזיציה לתומכי הממשלה. אם השסע היה כה גדול לפני השבעה באוקטובר בעקבות אטימות הממשלה אז,  תחשבו מה יקרה אם הממשלה לא תקשיב לקול האזרחי לאחר המלחמה?

לפי מחקרים רבים לאחר טראומה נחיצותו של אדם להשפיע על מצבו וסביבתו גדולה פי כמה וכמה מרצונו להשפיע לפני הטראומה. 

(בתמונה- שר המשפטים יריב לוין בהכרזתו על תחילת המפכה המשפטית, 4.1.2023)

לסיום, אנו אזרחי מדינת ישראל כאחד עברנו טראומה קשה מנשוא בשבעה באוקטובר בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של ארגון הטרור ״חמאס״. בעקבות הטראומה והרצון לשקם כולנו התאחדו, עזרנו אחד לשני והבנו שאין לנו ארץ אחרת וחייבים להישאר מאוחדים כדי לנצח את האויבים ולחיות בביטחון. אנו האזרחים הבנו שהתרחש פה כשל מדיני וביטחוני שגרם לממדיו של מתקפת הטרור להיות מאוד טרגיים. המון מן האזרחים מאמינים שצריך שינוי דרסטי במערכת הפוליטית לאחר המלחמה בעקבות המלחמה הנ״ל והשסע שלפני. צריך להיות מלאי תקווה שהממשלה, למרות שהיא מבינה שלאחר המלחמה ימיה ככל הנראה ספורים תחשוב כעת רק על טובת מדינת ישראל ועל קיום מטרות המלחמה.בנוסף, כולנו בתקווה שלאחר המלחמה, השסע הגדול לא יפתח מחדש ויגרור אותנו למלחמה פוליטית נוספת. כל זה יכול להתממש אם הממשלה תסתכל על רצון רוב העם ותעשה כרצונו ולטובת הכלל. בסופו של דבר, אנו חיים במדינה דמוקרטית והממשלה אינה יכולה להישאר אטומה לרצון העם. אם הממשלה מבינה זאת או תבין בעתיד סביר להניח שלא נגרר למערכה נוספת של לחימה בפן הפוליטי.