הגיעה סופה של האחדות? ולמה אין יותר מסיבות עיתנאים משותפות במוצאי שבת?

עוד מעט אנו מציינים ארבעה חודשים לתחילת מלחמת ״חרבות ברזל״. אין ספק שכולנו הטלטלנו בשבעה באוקטובר. חווינו טראומה לאומית משותפת קשה מנשוא אשר שינתה לכל אחד מאיתנו את אורח החיים. כאשר אני אומר טראומה לאומית משותפת אני מתכוון לטראומה שכל אזרח במדינת ישראל מרגיש שאחריה הבטחנו ש"ביחד ננצח", ו"ביחד עד הניצחון". האם הצלחנו במשימה? 

כולנו הושפענו מהמלחמה,כיום,  מנסים לחזור לאיזושהי שגרה מאולתרת כאשר כל יום אנו שומעים על עוד חללים וכאשר יש מאות אלפים מילואימניקים משרתים ומאות אלפים מפונים מהדרום והצפון אשר לא מתגוררים בביתם וחיים במלונות. כפליטים לכל דבר ועניין. ההשלכות של טראומת השבעה באוקטובר חייבו אותנו להיות מאוחדים למרות שלפני השבעה באוקטובר ולאורך השנה האחרונה היינו עם מפולג במלוא מובן המילה. 

כעת, התאחדנו למען הביטחון שלנו, למען הכלכלה שלנו, למען החטופים שלנו, למען הניצחון ובעיקר התאחדנו כי הבנו שאין לנו ארץ אחרת. חמישה ימים לאחר פרוץ המלחמה קמה ממשלת חירום לאומית אשר בנויה על הממשלה מקודם פלוס חמישה שרים של המחנה הממלכתי אשר הצטרפו בשביל להשפיע בקבינט המלחמה. אני מאמין שכולכם מבינים ששרי המחנה הממלכתי אינם באותה השקפה פוליטית, מדינית, חברתית וכלכלית כמו שאר השרים בממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו. 

כך, גם הצמרת המדינית הפוליטית התאחדה למען הצלחתה והצלתה  של מדינת ישראל במלחמה. כאשר קמה ממשלת החירום הלאומי קם יחד איתה הרצון לשינוי בחברה הישראלית. מהו הרצון? איך הוא התבטא בשבועות האחרונים? איך הוא עכשיו מתבטא? והשאלה המטרידה ביותר, מה גורלנו בעתיד?

(ישיבת הממשלה הראשונה של ממשלת החירום 15/10/2023)

המצב בחדרים סגורים אינו תואם למצב המשתקף לנו כאזרחים

לכאורה,  הוקמה ממשלת חירום לאומית, ממשלת אחדות יש האומרים ועכשיו גם בשלטון מאוחדים ומרוכזים ביחד לטובת ניצחונה והשגת מטרותיה של מדינת ישראל. ללא קשר לממשלת החירום בתחילת המלחמה היינו ניזונים משתי הצהרות של דובר צה״ל כל יום (בבוקר ובערב), מהצהרות של ראש הממשלה ובנפרד מהצהרות שר הביטחון. כאשר ממשלת החרום נוצרה נקבע ההרכב של הקבינט הבטחוני המצומצם המורכב מחמישה אנשים והוא ינהל את המלחמה. 

קבינט זה מורכב מראש הממשלה בנימין נתניהו, משר הביטחון יואב גלנט, השר לנושאים אסטרטגיים ירון דרמר, הרמטכ״ל הרצי הלוי ושני השרים והרמטכ״לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט. בנימין נתניהו ויואב גלנט ממפלגת הליכוד אך למרות זאת לפני המלחמה היו בניהם יחסים מרים שחוו המון חילוקי דעות (שקיימים עד היום והוסתרו כביכול בתחילת המלחמה) שכמעט הביאו לפיטוריו של גלנט. בנוסף, גנץ ואיזנקוט ביחסים מרים עם בנימין נתניהו בשנים האחרונות והם ממש יריבים פוליטים. 

איחוד זה מתבקש אך גם קשה ליישום בשל משקעי העבר והקשרים הטעונים בין השרים וראש הממשלה, הקשורים בניגודי עמדות ולא מעט ניגודי עיניינים. יחד עם זאת לפחות בהתחלה,  כלפי חוץ הם השתדלו לשדר חזית מאוחדת לגמרי. כך, כאשר התראיינו על עיניינים פוליטיים, נמנעו מלסתור זה את זה ולפצוח באמירות המעוררות סערה תקשורתית חסרת אחריות בעת הזו. אני רוצה להאמין שהם באמת התעסקו רק בביטחונה של מדינת ישראל ובהשגת מטרותיה בשטח, תוך הבנה שאלה בחשיבות עליונה. 

שיא האחדות הפוליטית התבטאה כאשר כל שבת שר הביטחון גלנט, ראש הממשלה נתניהו והשר בני גנץ עמדו מול המצלמות ביחד ונשאו את הצהרותיהם לאזרחים וענו על שאלותיהם של הכתבים. הם קיימו במשך כמה שבועות כל שבוע בשבת בערב מסיבת עיתונאים משותפת. כלומר, למרות הקושי הגדול ביצירת האחדות השלטונית והשנאה הגדולה בניהם הם התייצבו ביחד מול המצלמות לטובת מדינת ישראל (לפחות זו הייתה כוונתם של חלקם). זו הייתה נראית אחדות פוליטית.

(גנץ, נתניהו וגלנט במסיבת עיתונאים משותפת ב11/11/2023)

יחד עם זאת, חלק משרי הממשלה הוותיקים שלא לוקחים חלק בקבינט המצומצם התחילו להתעסק בדברים אחרים ולפלוט שטויות אשר רק פגעו בביטחון המדינה, בהשגת מטרותיה של ישראל ובאיחוד הלאומי (האזרחי והפוליטי). למשל, השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם החליט למנות חברי הנהלה לדואר ישראל אשר מקורבים אליו פוליטית. כולם מתעסקים באחדות אבל אמסלם מתעסק בטובות הנאה לו ולחבריו. 

היו עוד המון פליטות פה של פוליטיקאים שפגעו במדינת ישראל ויש כאלה שאפילו שימשו נגד ישראל במשפט בהאג. באמצע הלילה ב29.10 כמה שבועות לאחר הקמת ממשלת החירום ראש הממשלה נתניהו פרסם ציוץ ובו הכפיש והאשים את כוחות ביטחון בטרגדיית השבעה באוקטובר ושחרר מעצמו את האחריות למחדל. לאחר כמה שעות ראש הממשלה מחק והתנצל על הציוץ אך הציוץ נצרב בתודעה הציבורית. ציוץ זה היווה נקודת מפנה לכל האחדות הפוליטית אשר הייתה סתם כלפי חוץ והאחדות האזרחית אשר דקה וחלשה כנייר. 

כעת,  נראה כי רוב אזרחי מדינת ישראל מבינים שהאחדות היא חרטה (משני הצדדים של המפה הפוליטית) אבל יחד עם זאת אנו עדיין מנסים להתאמץ לשמור על ארשת ממלכתית של "שקט יורים", בכדי שננצח ביחד  במלחמת הקיום המוצדקת שלנו. מאז הציוץ בקבינט המדיני בטחוני המורחב מתרחש משבר כמעט בכל ישיבה הכולל התקפות של השרים נגד הרמטכ״ל, אחד נגד השני, הכפשות בלי נגמרות וכדומה. עד כדי כך, שהשרה מירי רגב החליטה שהיא מוציאה פופקורן מכיוון שהיא החליטה שקבינט המלחמה והמלחמה הם נושאים לבדיחה. 

כך, התנהלות קבינט המלחמה מעוררת  מחלוקת וזעם בקרב האזרחים (משני הצדדים של המפה הפוליטית) ובמיוחד בקרב  משפחות החטופים, אנשי המילואים וחללי צה״ל אשר נפלו וממשיכים לפול כמדי יום לצערנו. אז אין אחדות יותר? ומה יהיה ביום שאחרי? 

(הציוץ המאשים של ראש הממשלה נתניהו ב29/10/2023)

בחודש-חודשיים האחרונים גם בנימין נתניהו אינו מראה אחדות, לכן נשמעות אמירות המוכיחות אי הסכמה כלפי שר הביטחון המכהן יואב גלנט, השר בני גנץ והשר, האב השכול אשר בנו נפל לפני כחודש בעזה גדי איזנקוט. איך אנו רואים זו בצורה ברורה חוץ מהשמועות והתאוריות? דרך אי קיום מסיבות העיתונאים, כך שלמעשה אין יותר מסיבות עיתונאים והצהרות משותפות של קבינט המלחמה המצומצם.  בהינתן מצב זה, בכל מוצ"ש (בתדירות נמוכה מבעבר) בנימין נתניהו נואם לבדו בלי שר הבטחון שלו וחברי הקבינט המצומצם. במעמד זה, ראש הממשלה נותן הצהרה לתקשורת אשר לרוב לא נותנת תשובות לשאלות קשות, לא לעניין החזרת החטופים או היום שאחרי. 

מה התוצאה של מסיבות העיתונאים הללו אשר ביבי מקיים אותם לבדו? תחושה של בדידות במערכה ומעט מאד אחדות, גם בקרב קבינט המלחמה והתמיכה שלהם ברוה"מ ומהלכיו. לכן כעת, ישנן תחושות של רוחות מהעבר אשר מאיימות שוב לפלג- היות שאין אחדות מבפנים וגם אין אחדות כלפי חוץ.  בצורה זו אנו אף מאבדים תמיכה מבחוץ, אולי אף את המשמעותית ביותר, של חברות אמת עם ארה"ב. 

(בנימין נתניהו נגד העיתונאי מתן חודורוב אשר שאל אותו שאלות כמדי שבוע במסע״ת)

אין ספק שיום אחד בקרוב או אולי בעוד כמה חודשים ממשלת החירום תתפרק מכיוון שחלק מהשרים עסוקים בביטחון המדינה (ישנם כאלו בשני הצדדים) וחלק גדול אך קיצוני מתעסק בשמירה על הכיסא שלו עכשיו וביום שאחרי. חבל מאוד שאין יותר מסיבות עיתונאים משותפות כל שבת אשר מראות למדינת ישראל שלמרות המחלוקות הפנימיות ביננו אנו יכולים לעבוד ולחיות ביחד. מסיבות עיתונאים משותפות קודם כל מקרינות אחדות על האזרחים. אני סבור ובטוח שהאחדות הפוליטית משפיעה ישירות על האחדות האזרחית-לאומית שנוצרה בשבעה באוקטובר. הרי כוחנו באחדותנו, ואם נקפיד על אחדות מבפנים נוכל בקלות יותר להדוף אויבים מבחוץ. הרי כך הכל התחיל בעצם, לא? 

לסיום, בנימה של אופטימיות אני מקווה שלמרות השפעתה הרעה של האחדות הפוליטית אשר מאיימת להתפרק, האחדות הלאומית תישאר. עד שהחטופים שלנו יחזרו הביתה, הלוחמים שלנו יחזרו הביתה, המפונים במרכז יחזרו לבתיהם בבטחה וכמובן שננצח בצורה מוחלטת וחד משמעית את אויבנו מבחוץ אשר חיים סביבנו. כולי תקווה שגם לאחר המלחמה האחדות הלאומית שנוצרה תישאר ונדע להיות אחד בשביל השני. עם אחד, מדינה אחת, גורל משותף. נהיה חזקים ביחד מגחמות פוליטיות ומאויבנו מבחוץ אשר נחושים להשמידנו!