המלחמה בין ישראל לפלסטין, מהווה עדות למורכבות הגיאופוליטית המתמשכת ולמחיר האנושי של המחלוקות בינינו לבין הפלסטינים. המלחמה שהחלה ב-7/10/2023 היא רק פרק בסאגה המתמשכת הזו, אך השפעתה מהדהדת הרבה מעבר לגבולות האזור. כדי להבין באמת את הלקחים שנלמדו מהחוויה המצמררת הזו, יש להתעמק במעמקי מקורותיה, בנבכי ההתפתחויות שלה ובהדהודים של השלכותיה.
הסכסוך מושרש עמוק בטרוניות היסטוריות ובסכסוכים טריטוריאליים עוד מימי המקרא, והחמיר בגלל פערים סוציו-אקונומיים ותמרונים פוליטיים. מהאפר של עימותים קודמים, מתחים מתפרצים מדי פעם לכדי מלחמות אשר בולעות את שני העמים, וכעת אנחנו במלחמה כזו- מלחמת חרבות וברזל.
המלחמה סימנה הסלמה חמורה באלימות, כאשר שני הצדדים עסקו בפעולות צבאיות שגבו מחיר כבד מאוכלוסיות אזרחיות. דיווחים על נפגעים והרס נרחב הדגישו את האכזריות של הסכסוך ואת שבריריות הפסקת האש שהייתה באזור.
ב 7.10 נכנסו ליישובים בעוטף עזה חוליות של אלפי מחבלים חמושים, חלקם עם טנקים וטבחו במעל ל 1000 אזרחים חפים מפשע בשל היותם יהודים וישראלים, הם בזזו וביצעו מעשי זוועה בנשים ובילדים, לא חסו על תינוקות, והרסו את הבתים ביישוב עד היסוד וכל זה קרה ב 10 שעות שבהן לא היו אף כוחות ביטחוניים באזור וכאשר נשלחו כבר היה מאוחר מדי.
כעת כאשר רוב האבק התפזר, הצורך בהתבוננות פנימית על הטעויות נהפך לעליון. ביקורת מנהלית נועדה לנתח את האירועים שקדמו למלחמה, לבחון את ההחלטות שהתקבלו על ידי בעלי עניין מרכזיים ולהעריך את ההשפעה של החלטות אלו בשטח. הביקורת שאני אביע היא מעל רטוריקה פוליטית ואג'נדות מפלגתיות, ותעסוק אך ורק בניתוח אובייקטיבי ומציאת האחראים.
בעקבות הסכסוך, עלו לקחים, נוקבים ועמוקים כאחד. הצורך בדיפלומטיה ובמשא ומתן כעת בשיאו, ומדגיש את ההכרח בפתרון המחלוקות. דאגות הומניטריות תפסו את הבמה העולמית, שכן מצבם של אזרחים שנקלעו לאש הצולבת הדגיש את הצורך בהתערבות וסיוע בינלאומיים דבר שגם האט את הפעולות וגם שינה את מעמד ישראל בעיני העולם המערבי.
ובכל זאת, בתוך הכאוס וההרס, צצו הבזקים של תקווה. מעשים של אומץ וחמלה חצו את מחסומי הדת והלאום, ואיגדו קהילות שונות בשאיפה משותפת לשלום ופיוס. חוסנה של הרוח האנושית זרחה מבעד לחושך, ומאירה דרך קדימה אשר אולי רצופת אתגרים אך בשלה עם אפשרויות לתיקון המצב.
כעת נסתכל על הסיבות המרכזיות ותוצאותיהן שהובילו לאסונות ולמלחמה:
כישלון מודיעיני - קונספציה
סיבה אחת למלחמה, היא הכשל המודיעיני.
הכישלון של אמ"ן ושב״כ התחיל בקונספציה שלא אותגרה. גם כשהתרבו סימנים לפגיעה בכל מרכיבי הביטחון הלאומי, וגם כשהמודיעין הוציא מסמכי התרעה שהצביעו על סיכון גובר.
למרות סימנים ברורים למהלכי בניין כוח ותרגילים בחמאס, לא ייחסו לכך משקל בהגדרת האיום שאליו צריך להיערך. כבר ידוע שהיו מספיק חומרים מודיעיניים כדי לעורר ספק בנכונות ההערכה המקילה. זה מעיד על ביטחון עצמי מופרז מטעם המודיעין. המתריעים נכשלו בהתרעה.
כמו כן, המודיעין הטקטי (תצפיות) לא הזין את הערכת המודיעין ונשאר בתור "מודיעין של האוגדה". כיצד האוגדה לא פרסמה התרעה כללית, לאחר מה ששמענו ממערך התצפיות ומהערכות מודיעין של האוגדה? כיצד לא נמצא באמ"ן ובשב"כ קצין אחד שיבקר את הקונספציה, שיכתוב לראש אמ"ן או ישמיע את דעתו השונה?
יתרה על כך, מערך הסיגינט בהובלת 8200 התאהב בסייבר והקטין את משקל המודיעין הסיגינטי הקלאסי, שאולי מתאים יותר לעזה. כיצד תובנות הנגדת ו' לא הביאו את מפקד היחידה לנקוט פעולת בדיקה או התרעה? מערך יומינט (מודיעין סוכנים) לא סיפק את הסחורה. כשקיים פער כזה, היו חייבים להתריע שיש קושי להבטיח התרעה, וההיערכות ההגנתית חייבת להיות עוצמתית יותר.
גם גופי הבקרה, שתפקידם לבחון את הערכות חטיבת המחקר וליזום מסמכי "איפכא מסתברא", לא מילאו את תפקידם. ואפילו מסמך הבקרה שיצא שבוע לפני המתקפה היה מינורי מדי ומאוחר מדי. הבקרה היתה חייבת לעלות על הכשלים הרבה לפני כן.
כישלון מבצעי
השלטון בישראל שהיה אמור להגן על תושביו, לא העביר הגנה ליישובים במצוקה עד ל 10 שעות לאחר המקרה דבר שהוביל לאלפי הרוגים, נפצעים וחטופים.
גם כאשר נשלחו כוחות על ידי הצבא הם נשלחו בטפטופים - עזרה מצומצמת.
מבחינה מבצעית, הגזרה לא נערכה להגנה אלא לבט"ש. תרחיש התקפה כוללת לא נכלל באף תוכנית אופרטיבית. חזקה על מערך הגנה שיכלול, לפחות, קו קדמי הולם עם מכשול, קו הגנה שני שנועד לגבות מצבי חדירת הקו הראשון וכוח עתודה, שמטיל למאמץ בלימה או תקיפת נגד.
מערך ההגנה לא כלל אף אחד ממרכיבי העומק בהגנה, לכן כל חדירת הקו הקדמי אפשרה לחודרים לנוע לעומק המדינה כמעט ללא הפרעה.
התחנכנו על "כוננות עם שחר" בכל קו מוצבים. משעה לפני זריחה עד שעה אחרי זריחה, כל הלוחמים נמצאים בעמדות ובכל כלי לחימה בגזרה. אם זה היה מתקיים, חלק מהותי מההתקפה היה נבלם או מושהה.
הקצאת הכוחות בפועל והעמדת כוחות כוננות (בעיקר אוויר) לא תאמו כל תרחיש תקיפה שהוא.
מעל הכל, עומדת השאלה כיצד בצמרת הצבא לא הגדירו תרחיש ייחוס המביא בחשבון שבניין הכוח והתרגילים מכוונים למימוש? ה"שיתוק" התפקודי של המטכ"ל ופיקוד הדרום ביומיים הראשונים זועק לשמיים. במובן זה בולטת התלות בהתרעה. שום צבא לא יכול לבנות על ודאות מוחלטת שתהיה התרעה. ההיערכות חייבת להיות כזאת, העומדת גם במצב של כשל התרעתי. היערכות מול יכולות, ולא רק מול מודיעין התרעתי.
ההפקרה הזו עלתה בחיי אדם מרובים, בטראומות לכל השורדים, והתוצאה שלה היא-
אובדן האמון של העם בשלטון
העם עד ה7/10 שחלקו סמך בשלטון, והרגיש כי הוא בלתי מנוצח, בשל הקונספציה כי הצבא שלנו מתקדם ויודיע על כל התקפה מראש בדומה למה שקרה לפני מלחמת יום הכיפורים, כעת פגוע קשות, גם במורל, גם בביטחון האישי ובבריאות הנפש.
כשלון הממשלה - השלטון
כסף תמורת שקט זו הכותרת של הקונספציה הפוליטית והביטחונית. אבי אבות הקונספציה, שחלחלה לצה"ל ולשב"כ, הוא נתניהו עצמו, שהחליט לטפח ו"לשמן" את חמאס על חשבון הרשות הפלסטינית. הוא היטיב לתאר את תרחיש החזון של חמאס לפרטי פרטים.
האם היה תמים להניח שזנחו את חזונם? ברור שהיה חייב להיות מודע שיחפשו דרך אחרת למימושו. מה עשה בנדון? כמעט שנה של "טירוף לאומי" שקרע את העם וסדק את כל מרכיבי הביטחון הלאומי לא גרמה לו לבצע מהלכי ניתוח סיכונים וגיבוש מענה.
כל הסימנים להתגברות הסיכון היו על השולחן החל ממרץ 2023. הערכות אמ"ן ושב"כ, הצהרת שר הביטחון, אזהרות בכירים לשעבר ומומחים ישראלים ובינלאומיים. במקום זאת ראינו ניסיון לפיטורי שר הביטחון, בעוד הרצון להסתיר את הסיכון מהציבור והשרים גבר על ההכרח לטפל בסיכון.
נוסף על כך, לא נערכו דיוני קבינט אמיתיים, ולא היה ניסיון של ראש הממשלה לדרוש דיון עומק לגבי הערכת המודיעין "הישנה". בעבר רה"מ נפגש עם ראש אמ"ן לפגישת עבודה אחת לחודש. פגישה שבה דנים בנושאים רגישים, בודקים מה בסיס ההערכות, מאתגרים את הערכת המודיעין.
מה ניתן להבין מכך, אם לא זלזול? במובן זה, טענת נתניהו שלא היתה התרעה ספציפית היא תירוץ, מול כל מה שכן עמד לרשותו כדי לצמצם סיכונים ולגבש מענה הולם.
לסיכום, אנחנו יכולים להבין כי המדינה שלנו לא התנהלה כראוי בשעת מצוקה, ושאין אשם יחידי בסיפור, אלא מספר אשמים אשר נמצאים בשלטון שלא הסכים לקבל עדויות והיה עיוור למצב הקיים. חשוב לזכור כי הביקורת הזאת נעשתה אך ורק למטרות למידה, והיא לא נועדה עבור מטרות פוליטיות כאלה ואחרות. הכתבה הזו נועדה על מנת ללמוד מהטעויות שעשינו ולגדול מהן ולא כדי לרדת על הממשלה ועל נבחרי הציבור שאכן עשו טעויות אך טעויות שמתקנים נסלחות, ולכן אני מקווה שהמצב ימנע בעתיד.