אנטישמיות באוניברסיטאות: חשש לדור מנהיגי העתיד

כיצד הגענו למצב שבו הסטודנטים החכמים בעולם מגנים רצח עם ובאותה הנשימה קוראים לאחת?

הזעקות לאינתיפאדה מהדהדות ברחבי קמפוסים בארצות הברית, מחאות שיצאו מכלל שליטה ומקרי אלימות בין חברים לספסל הלימודים. לצד האלימות הגוברת וקריאות רצח העם, עולה החשש לעתיד דור המנהיגים הבא.  

מאז ומתמיד הייתה האנטישמיות בארה"ב ניכרת לעין; בין אם זה מתבטא בחוסר הכרה ביהדות כקבוצת מיעוט אתנית, ובין אם זה מתבטא בסטריאוטיפים יהודיים בטלוויזיה המערבית. לעומת זאת, מאז פרוץ המלחמה נראה כי האנטישמיות החריפה וגדלה, והעדות הניכרת ביותר לכך נמצאת בקמפוסים שכולנו חולמים ללמוד בהם, או לפחות חלמנו.

בהרבה מהקמפוסים הנ"ל צולמו עדויות של הפגנות אנטי-ישראליות הקוראות לאינטיפדה ומחיקת האוכלוסייה היהודית בישראל, עדויות של קהל שמנסה לפרוץ לספרייה בה התחבאו תלמידים יהודיים חפים מפשע, בעודם דופקים על הדלתות וצורחים "FREE PALESTINE" והרשימה, בצער, נדמת כממשיכה עד אין קץ. ההתנהגות שכביכול לא מצופה מהשמאל הליברלי באמריקה, שמאמין בחיזוק מיעוטים ושוויון לכלל, מציגה דו פרצופיות הדורשת הסבר. נציג כמה סיבות עיקריות שיכולות לספק הסבר.

בשביל להסביר את הסיבה הראשונה נצטרך להסתכל על "האדם הלבן" ממבט האמריקאי. ההבנה האמריקאית היא שלאדם שמגיע מארצות אירופיות יש יותר זכויות ואפשרויות מאשר אנשים שמגיעים מאסיה, מאפריקה והמזרח התיכון. ברוב המקרים זה נכון. אך מה שההגדרה הזאת מפספסת היא קבוצות אתניות קטנות יותר שחוו דיסקרימינציה גם כשהן היו בארצות אירופה. אם מסתכלים טיפ-טיפה אחורה, למשל בשנות הארבעים, היהודים היו רחוקים מלהחשב כאדם לבן. חוסר ההכרה ביהודים כקבוצה אתנית לגיטימית מובילה את האמריקאים לדעה נוספת - ישראל היא תוצאה של לא יותר ולא פחות מקולוניאליזם של הגבר הלבן, במקום תוצאה של רדיפת היהודים. קצת אירוני בהתחשב בכך שהאוניברסיטאות האמריקאיות יושבות על אדמה שנלקחה מן האינדיאנים. 

שנית, צריך להסתכל על האנשים שמרכיבים את האוניברסיטאות הללו. כאשר הם מתארים את הסטודנט האידיאלי, הם אומרים "מעורב פוליטית…"  וכאשר הם מתארים את התלמידים ככלל הם אוהבים לדבר בראש ובראשונה על המגוון השונה של תלמידים אשר באים מרקעים אתנים שונים. השילוב של תלמידים מקבוצות מיעוט רבות, הרגילים לראות את האדם הלבן כאחד המפלה, מעלה בהם את תחושת ההזדהות והמעורבות הפוליטית. דבר הגורם להפגנות הענק הללו. כלומר קבוצות המיעוט מאמינות כי מה שקורה לעזתים הוא גם מה שקרה לאבותיהם או אפילו להם. את האלימות כלפי תלמידים יהודיים, לעומת זאת, קצת יותר קשה להסביר. אולי זה טבע האדם? 

מנהלות בתי הספר הללו גם כן לא חפות מפשע, הן לא הנידו עפעף בתגובה לקריאות ולזעקות העזרה של התלמידים היהודיים על האנטישמיות וחוסר הביטחון אותם הם חשים בקמפוס. בעת משפט קונגרסיונלי שהתרחש עם מנהלות אוניברסיטאות הרווארד, אמ איי טי(MIT) ופן(Penn), הן התבקשו לענות על שאלות על מדיניות האוניברסיטאות לגבי אנטישמיות. כאשר הדוברת שאלה אם 'קריאה לרצח העם היהודי' נחשבת להטרדה בעיניהן, הן ענו "תלוי בהקשר". מובן מאליו שהתשובה שהייתה צריכה להתקבל, בלי קשר לתוצאות שתניב, היא "כן". 

הפרופסור היהודי מורושיו קרצ'מר של אמ איי טי(MIT), העיד כי לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד ובזמן העלייה בגזענות כלפי האזרחים האסייתים באמריקה, ראשי הפקולטות פרסמו הודעות של סימפטיה עם הקבוצות הנפגעות, לצד עם הטפה לגזענות. לעומת זאת, סירבו לעשות את אותו הדבר עם הקהילה היהודית לאחר אירועי השבעה באוקטובר ואירועי האנטישמיות הגוברים שחוותה מאז.למעשה, הוא אפילו ראה תמיכה של הפרופסורים במעשים האנטישמים של הסטודנטים. הפרופסורית למשוייכות ו-diversity, סופיה הסנפוס, הצהירה בפומבי שלא מגיע לישראל להתקיים, ושישראל היא מושבה קולוניאלית בלתי חוקית. 

המידע הנוסף גורם לתהייה; האם הסיבה לחוסר ההכרה במצוקה היהודית היא נטו אנטישמיות? למה מצוקת עמים אחרים היא לגיטימית ושל העם היהודי כלל לא?. פרופסור קרצ'מר התפטר, לפני עזיבתו הצהיר, שאינו יכול ללמוד אלגוריתמיקה לתלמידים ללא מחשבה ביקורתית פשוטה או אינטליגנציה רגשית. הוא הודיע על סירובו ללמד תלמידים המגנים את זהותו היהודית או את דעותיו על קיומה של ארץ ישראל.

התלמידים אותה לימד, וכמו רבים אחרים הינם עתידים להיות מנהיגי העתיד של כולנו. החשש נשאר ומהדהד; מה כל המצב חוזה לעתיד העם היהודי?