שלוש שנים

חוויות ולקחים

היות וזו השנה האחרונה שלי בעיתון, הייתי רוצה לסכם את החוויות שאני זוכר משלוש השנים האחרונות. 

נקודת ההתחלה שאני זוכר היא אחד המפגשים הראשונים שלנו בכיתת נחשון, בקרוואן הראשון מימין. לא הכרתי אף אחד מתלמידים האחרים ועל כן לא היה לי רושם ראשוני. מצאתי שני תלמידים נחמדים שדיברו והתחלתי להצטרף ולהכיר אותם, משם כבר היה לי קל להתחיל את היום ולהכיר את שאר חברי הכיתה. 

ציפיתי שכמו ביסודי ובחטיבה שהיו לכאורה "חבורות" של מציקים, כאלו שקשה יותר להתחבר אליהם. אך הופתעתי שלא היה, דבר שגרם לי לדמיין סיטואציות שלא קרו - הייתה מישהי עם חבר לא מהכיתה שחשבתי שניצל אותה, היה חנון אחד שחשבתי שמישהו מהכיתה מתבריין אליו בסתר. שום דבר מזה לא קרה, בכלל אין מקרי בריונות בבית הספר, התלמידים נראה לי עסוקים יותר בציונים מאשר ביחסי נחיתות. זה היה מאוד מפתיע, ואפילו מוזר למען האמת.

באותם שבועות כשהתחילו הלימודים והציגו את המקצועות, תכננו תוכניות לקישוט הכיתה לפי נושא מסויים. בסוף נבחר נושא החלל, שם קפץ לי לראש הרעיון של טלפון בתור חור שחור וחשבתי שיהיה מצחיק לשלוח אותו בקבוצה של הכיתה.

מימין דגם ראשוני ומשמאל התוצר הסופי

השיעור הראשון במגמת סייבר היה עם סם מצא. שיתפנו בדיחות של גיקים. הוא למשל סיפר על האופטימיסט, הפסימיסט והריאליסט, שלושתם הלכו במנהרה, הפסימיסט אמר שלעולם לא יצאו ממנה, האופטימיסט אומר שהוא רואה אור בקצה המנהרה, הריאליסט אומר שזו רכבת שדוהרת לכיוונם... לאחר מכן הוא גם נתן לנו חידה עם חתול ועכבר שעד היום לא קיבלנו עליה תשובה.

התחלנו ללמוד חומר בהיסטוריה, תנ"ך וספרות, והיה המון להעתיק. באנגלית עם המורה שני התחלנו את פעילות "קוואט אוף דה דיי" ("quote of the day") שבה בכל שבוע תלמיד אחר מצא ציטוט שהוא אוהב ולדבר עליו, בנוסף לאירוע אקטואלי. 

במסגרת שיעורי ספרות כל אחד היה צריך לקרוא ספר כדי לעשות עליו עבודה, קראתי את "הזקן והים".     במקביל התחלנו את העבודת חקר בתנ"ך שהרגישה כמו הערכה חלופית, בחרנו בקבוצות פרק ועלילה כמו נח והמבול וחקרנו אותו, כל אחד מתחום דעת אחר. היה מעניין לעשות את העבודה אך הרגיש שהיא הייתה 20% חומר בתנ"ך ו-80% חקר יצירתי. 

ביום נחשון בית ספרי, הכרנו כמה תלמידים מהשכבה מעלינו, התכוננו לגיחה ועשינו ריקודי עם בתחרות עם הקבוצות האחרות. חודש לאחר מכן הייתה גיחת נחשון הראשונה, הגעתי למסקנה שאף אחד לא אוהב לישון באוהלים. היה בחור מבוגר שסיפר לנו על חייו ועל המוסד, כשישבנו ברוח קרה והיה מעניין. לקראת סוף החודש (נובמבר) ואחרי הכנות רבות תכננו לנו "ערב היסטורי" עם ההורים. שזה הרגיש כמו פרודיה שלנו על כל החומר שלא למדנו בהיסטוריה, היה מאוד מצחיק.

 ערב היסטורי

בשלב מסוים הספקתי אף לחלות בקורונה , בכל אופן למדנו בלימודים היברידיים. בסוף נובמבר הקשבנו לסיפור של ניצול שואה בשם אייל פולדו, אשר היה מאוד נחמד ומרגש. ובתחילת מרץ התקיים מסע "על חומותייך" שהיה עשיר בישיבות במעגלים.

להלן הלקחים שצברתי בדיעבד מכיתה י':

• אל תפחדו להיפתח, אין לכם ממש מה להפסיד והתלמידים בתיכון הם הזדמנות טובה ליצור קשרים חברתיים חדשים. חבל שבגלל ניסיון רע מהעבר תפספסו את ההווה.

• תיאור של שנת י' לא הכיל את לימודי התיאוריה, זאת משום שהכותב מצמץ ולא השקיע כלל בשיעורים האלה. רק משום שאין להם ציון קריטי בתעודה לא אומר שאין להם ערך, הדבר היה חוסך הרבה זמן יקר וכאב ראש מללמוד תיאוריה בזמן לימודי הנהיגה וזה עיכב מאוד את ההגעה לטסט. העתיד הוא ההשלכות של המעשים שלנו, או של חוסר המעשים שלנו, פשוט תעשו את המינימום ולא יהיו לכם בעיות עם המקצוע.

• אתגר נוסף הוא למצוא מאזן בין "חיים" ללימודים, בלי יכולת ניהול זמנים נאלצתי להתפשר על המקצועות בהם אני משקיע את הזמן, כמו ויתור על תיאוריה לטובת מדמ"ח. עם ניהול נכון של הזמן והמשימות שתיהן היו בהישג ידי.

• פעילויות גיבוש בית ספריות הן כיפיות והכול אבל חשוב לזכור שבשביל גיבוש אמיתי צריך להיפגש עם חברים, לפעמים זה קל ולפעמים זה קשה, בתור חנונים לפעמים נוח רק לדבר בתוך התיכון, תעשו מאמץ. 

שנת י"א התחילה עם המון שביתות של המורים. התכוננו לגיחה המתקרבת. זו הייתה שנה מלאת עומסים בכל המקצועות, הבגרות בהיסטוריה הייתה אתגר רציני. קראתי בערך 200 עמודים של חומר מסוכם כדי להצליח לענות על השאלות לפי הזיכרון. ציון הגון קיבלתי אבל את החומר שכחתי, מה שמעיד על היעילות הרבה של הבחינות. זאת בנוסף למגמת סייבר אשר הכילה הרבה משימות שהיה מאוד קשה להבין ולעשות. היה מאתגר ללמוד את החומר ולמרות שהספר של רשתות ופייתון כתוב מצוין, התוכן בו רב מכדי שאוכל להיות במיקוד עם השיעורים של המורה. בנוסף, צבענו ספסלים וקישטנו את הכיתה שוב. 

הייתה לנו גיחת נחשון נהדרת עם הי"ב-ניקים, מאוד חווייתית. התכוננו לצו ראשון, שהוא רכיב הכרחי בהמשך המיון שלנו לצבא יחד עם יום המא"ה. כולם התכוננו למבחן דפ"ר אבל בעיקר לרגע המכריע עם אותו רופא צבאי. בהמשך היה לנו "מסע ישראלי" שהיווה מסע משמעותי ומאוד מגבש לשכבה, בכללי היה מהנה לכולם. המהפכה המשפטית הגיעה משום מקום. בהמשך, הייתה לנו סדנת "חינוך מיני" שלימדה אותנו הכול חוץ מחינוך מיני, פגשתי תלמידים מגרמניה במסגרת תוכנית הלוויינים שהייתי בה, ובתחילת מרץ בשיעור ספרות המורה גילתה לנו את הסוף של פייט קלאב. השנה עברה בלחץ יחסית, הלימודים היוו את רוב הזמן, אבל בכל זאת היה מהנה. ספרות, תנ"ך ואזרחות היו בין המקצועות ההומניים שהיה הכי כיף ללמוד.   

הבוקר שלפני המסע הישראלי

להלן הלקחים שצברתי בדיעבד מכיתה י"א:

• אל תדחו משימות, אם משהו נראה קשה או בלתי נתפס כי זה פרויקט ארוך טווח, חפשו איך להתקדם בו, חלקו אותו למשימות קטנות. הדבר הזה עלה לי ביוקר במגמת סייבר כשלא היה לי מושג איך להשלים פער בחומר והתברר שהמשימות היו הרבה יותר פשוטות אחרי קצת עזרה והבנה של מה שצריך לעשות.

• עד כמה שזה נוח וכיף, אי אפשר לסמוך תמיד על מורים שילמדו את החומר בשבילכם, צריך ללמוד גם לבד, זה גם עוזר בחיים האמיתיים. בטח לא היו לי בעיות בסייבר אם הייתי קורא את הפרק הרלוונטי בספר יום לפני השיעור.

• בצו ראשון, להרבה תלמידים חשוב להשיג דפ"ר גבוהה, באתר מתגייסים יש הכנות לצו ראשון, יש "לומדות". אם עשיתם את כל המבחנים שם (אין הרבה) בערך חודש או שבועיים לפני הצו, לא תהיה לכם שום דאגה בזמן הדפ"ר.

• בגלל שזו השנה הכי עמוסה בתיכון, הייתי ממליץ לכם לרשום את סדר העדיפויות שלכם ולעשות פשרות, תחליטו במה אתם רוצים להשקיע את הזמן שלכם, כי אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. הייתי צריך לוותר על פעילות בלוויינים כדי לעמוד בעומס, כך שסדר העדיפויות מאוד חשוב.

שנת י"ב הייתה מעניינת. קיבלנו כמה משימות לחופש באופן מלבב במיוחד, לקרוא את "התפסן בשדה השיפון" ולפתור כמה תרגילים בסייבר. התכוננתי לפסיכומטרי בחלק מהחופש, לא היו לי תוכניות לתואר אבל זו כן הייתה הזדמנות לשמור את האופציה פתוחה. המסע לפולין שלנו התבטל, כך שהפסדנו טיול משמעותי וערכי, היו כרגיל שביתות, אבל התקדמנו. התכוננו לגיחה שהפעם הכיתה שלי אירגנה וחזרנו לזומים בגלל מללמת חרבות ברזל.  היו הרבה ימי הולדת 18, גיל ההתבגרות רץ כמו משוגע ותחושות חדשות הופיעו לפתע, קשיים חדשים וערעורי נפש אפפו את החודשים האחרונים, כנראה שלא רק לי. 

בהמשך, הלכנו להתנדב בחקלאות ללפף צמחי מלפפון, הלכנו לסיור על פסטיבל נובה והבאנו משלוחים נחמדים לחיילים. היה לנו קצת אתגר למצוא מה לעשות בימי נחשון חוץ מלהתכונן לגיחה. באנגלית קיבלנו משימת מחקר מעניינת אבל מאתגרת, המורה שני דיי הופתעה לטובה מהתוצרים אז זה היה משמח. היו לנו בגרויות בספרות, בתנ"ך באזרחות וכו'. בספרות האתגר האמיתי היה להבין איך לכתוב תשובה, דבר שאף אחד לא יודע עד עצם היום הזה, הבגרות בתנ"ך הייתה עם חומר נחמד וללא הפתעות והבגרות באזרחות הייתה אתגר הגדול שכל הכיתה זוכרת את המבחנים והמשימה בקבוצות. 

בינתיים הייתה לנו גיחה מוצלחת, שני המנהלים שלה עשו עבודה משמעותית וכל ההכנה המוקדמת שלנו עזרה לקבוצות להתנהל בה, הרבה חברים בכיתה הפתיעו ביכולת להחזיק קבוצה בקשב וזאת למרות כל הבלתמ"ים שהיו. המורה שלנו לאנגלית יצאה לחופשת לידה ועל כן היינו צריכים לעבור לכיתות אחרות בשיעור, דבר שגרם לנו להעריך כמה טובה היא הייתה. המורה שלנו, מיכאל, הראה לנו את הפירות של הבינה המלאכותית והחליט להוסיף תמונות מיוחדות כמעט לכל יום במערכת. היה לנו מאבק לא מוצלח לצאת לטיול שנתי בזמן העיצומים של ארגון המורים, ובמקום הצלחנו בערך חודש לאחר מכן לצאת לטיול קיאקים. 

לא הרבה אחרי, תלמיד מהכיתה השתתף בחידון התנ"ך העולמי, אחרי שהתמיד במשך כל השנים וזה ראוי להערכה ולציון בבית הספר. מקצוע הסייבר בינתיים היווה קושי רציני לכל המגמה, נראה שהדרישות הלכו וגדלו, והזמן רק הולך וקטן. אבל תכף זה נגמר ויוצאים לצבא. בעניין הצבא, לא עברתי את המיון שלי לגאמ"א, השתבצתי במקום זה לקרבי. בכל זאת יהיה מעניין, מדובר בתקופה של 3 שנים אחרות ממה שמוכר לי . 

תמיד בערך בשנה השלישית, פעם בחטיבה ופעם בתיכון, יש את התחושה הטובה והמרגיעה של גיבוש כיתתי, שכולם נורא מוכרים לך וכיף לראות אותם נוכחים. זה הרגע שכל הכיתה צברה חוויות משותפות ואגרה ביחד תחושות שרק שם אפשר להרגיש. נוצרו קשרים, השגרה כבר לא כל כך מלחיצה, אפשר פשוט להנות מהזמן. עד שלפתע, אין עוד. לא תראה אותם יותר בחיים. הסיכוי שתפגוש אותם שוב מחוץ לבית ספר הוא אפסי. אין יותר "בוקר טוב" ואין עוד חברים. הם ימשיכו במסלול החיים שלהם, ואני אחזור לנקודת ההתחלה. ככה יהיה גם בצבא? אני עומד להכיר אנשים שיהיו לי משפחה לשלוש שנים, בטח יותר משאי פעם חוויתי, רק כדי להיפרד שוב בלי להגיד "ביי ביי"? אכן נכתבה כאו פסקה רגשנית, ואחרי כל חרדה צריך להירגע. יש עוד זמן, מתכוננים ביחד לטקס סיום, ואם אפשר, אעריך כל רגע ואם גם אפשר אז לפחות אסיים אותה בטוב.

ולסיכום להלן הלקחים שצברתי בדיעבד מהשנה:

• אם אתם כמוני, אל תהיו לבד יותר מדי. זה משפיע על המחשבות שלכם.

• משחקי מחשב זו טעות, אני לא זוכר שום משחק ששיחקתי בחופש הגדול מרוב שזה כל כך לא משמעותי, הייתי יכול להשקיע את הזמן במשימות בסייבר ולהתחיל את הלימודים עם יתרון. בנוסף, הייתי יכול למצוא דרכי בילוי חדשות שאולי היו עוזרות לי להנות יותר.

• תשיגו כמה שיותר מיונים לתפקידים שאתם רוצים בצה"ל, אל תתנו לכישלון במסלול אחד לשנות לכם את כל השיבוצים. הצבא עומד להוות 2-3 שנים מהחיים, שווה ערך לתיכון, כדאי להרגיש שניסיתם את מה שיכולתם כדי להשיג שיבוץ מתאים. אל תשימו את כל הביצים בסלסלה אחת.   

• שינה זה חשוב לחלק מהתלמידים, אל תתנו לשעת אפס להרוס לכם את היום, לכו לישון בשעות קבועות וקומו בשעות קבועות. פחות סטרס מחשבתי.

השמש שוב זורחת - מגיחת נחשון שהייתה לנו.