לאור חגיגות המאה של דיסני, הוציאה החברה את "wish": סרט אנימציה שאמור לציין ולחגוג את המאורע. אך האם הסרט הצליח בכך, או שהינו עוד דוגמא למפלה של דיסני בשנים האחרונות?
הסרט "wish" עוקב אחרי אשה (אריאנה דבוז), נערה שחיה עם אמה וסבה בממלכת רוסאס, אי אוטופי שאליו מגיעים אנשים מכל רחבי העולם. כאשר תושבי רוסאס מגיעים לגיל 18 שליט האי, המלך מגניפיקו (כריס פיין), לוקח להם את משאלת ליבם הגדולה ביותר ושומר אותה אצלו, במקום בטוח. מידי פעם מתקיים טקס בו המלך מגשים לאזרח בר מזל את המשאלה שלו. כאשר אשה מגיעה להתראיין לתפקיד שוליית המלך, היא מגלה שהמלך בוחר להגשים רק חלק מהמשאלות, לטובתו האישית שלא יסכנו את מעמדו כשליט, ולכן חלק מהמשאלות אינן עתידות אי פעם להתגשם. אשה מזועזעת מהתגלית, ומבקשת משאלה מכוכב בשמיים, אך כוכב זה נופל מהשמיים ומגיע אליה. ביחד עם הכוכב, ולנטינו (אלן טודיק), אשה מנסה להחזיר לאנשים את המשאלות שלהם ולמוטט את שלטונו של מגניפיקו.
העלילה של הסרט בעלת פוטנציאל אך אינה מבוצעת היטב, במיוחד כי הדמויות אינן בנויות טוב. אנו יודעים שאשה רוצה לעשות שינוי בממלכה, אך אינינו יודעים הרבה מעבר לכך. אישיותה אינה חדשה, ומזכירה דמויות ראשיות רבות בסרטי דיסני בעבר כגון אנה מפרוזן, רפונזל מפלונטר ועוד. גם דמותו של המלך מגניפיקו אינה בנויה היטב. בזמן שבתחילת הסרט הוא מוצג כנבל סימפטי, והסרט דואג להראות את ההיגיון מאחורי מעשיו, באמצע הסרט הוא מקבל תפנית דרסטית ומשתגע, כדומה לסקאר, אורסולה, ג'אפר ועוד. השינוי הזה נעשה בצורה מבלבלת וקשה להבין מה היוצרים של הסרט רוצים שתחשוב על מגניפיקו- רשע? אגואיסט? יהיר? או פשוט מלך חסר ביטחון שמרגיש שעליו לפעול כך על מנת לשמר את שלטונו?
בנוסף, הסרט מלא רמזים מוסתרים ורפרנסים לסרטי דיסני קודמים. עובדה זאת אינה מפתיעה במיוחד, בהתחשב בכך שהסרט הוא ציון מאה שנה לדיסני. חדי עין ישימו לב שהנושא הראשי של הסרט, משאלות, למעשה קשור לכוכב שממנו שלל דמויות בסרטי דיסני שונים מבקשות משאלה, וגם מופיע בפתיח של כל סרטי דיסני עם השיר "'when you wish upon a star ". אי אפשר שלא לשים לב לחלק מהרפרנסים, כשהגדול ביותר מביניהם הוא קבוצת החברים של אשה, בה כל אחד מהנוכחים מייצג את אחד משבעת הגמדים של שלגיה. כמות הרפרנסים הרבה מכבידה על הסרט, והופכת את ההתייחסות אליו כיצירה בפני עצמה למשימה קשה. לדוגמה, בדרך כלל בסרטים יש לדמות הראשית שנים או שלושה חברים שהולכים איתה לאורך כל הסרט ותורמים לעלילה, אך לרוב חבריה של אשה אין תפקיד גדול בסרט, ומספרם הגדול הופך למועקה לצופה.
האנימציה של הסרט שונה משאר הסרטים האחרונים של החברה, ומציגה מראה יותר ציורי מאשר סרטיהם האחרונים. למרות השוני שלה, האנימציה חביבה, קל להתרגל למראה המיוחד שלה. הפסקול (שירים של הסרט) לעומת זאת, אינו מיוחד כמו האנימציה. ניתן להרגיש בבירור שהיוצרים ניסו ליצור להיטים כגון "let it go" מפרוזן, אך אינם מצליחים במשימתם. השירים מרגישים מאוד תעשייתיים, וחלק מהמילים מרגישות שהן יותר מידי "סלנג".
הסרט אינו סרט נורא, אך גם חד משמעית אינו סרט טוב. רוב האספקטים של הסרט ממוצעים במקרה הטוב, והעלילה משעממת כך שהסרט שואף לממוצע. מאכזב לראות שהסרט שהיה אמור לייצג את חגיגות מאה שנים לחברת דיסני הגדולה והמצליחה, התגלה כסרט שמרגיש תעשייתי ומתיש, שאמנם ישעשע את הילדים בקולנוע, אך הרבה פחות את הוריהם.
Komentar