הפסקת האש של חג המולד

נס בזמן מלחמה עקובה מדם

הפסקת האש של חג המולד שהתרחשה 1914 בשנת, במהלך מלחמת העולם הראשונה,  – הייתה אירוע יחיד במינו בו חיילים מצבאות אויבים החליטו על הפסקת אש ספונטנית לצורך חגיגות חג המולד, אירוע שמוכיח שאמפתיה ואנושיות יכולות לגרום לניסים.

ששת החודשים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה העלו הנחה אופטימית שזו תהיה מלחמה קצרה אשר "תיגמר עד חג המולד". כך נאמר לחיילים המתגייסים לשורות הצבא, וכך גם מנהיגי המדינות הנלחמות היו בטוחים שיהיה. בערב מלחמת העולם הראשונה כל אחת ממעצמות אירופה רצתה להוכיח את העליונות שלה, הסברה הרווחת במדינות אלה הייתה שהמלחמה תיגמר תוך זמן קצר בזכות הטכנולוגיה וכלי הנשק החדשים, בזכות המשאבים הרבים, בזכות כוח האדם שלהן ובזכות המורל הצבאי הגבוה. אלא שבסופו של דבר הייתה זו לא יותר מאחיזת עיניים. במהרה הקונספציה התנפצה, הקורבנות העיקריים והמיידיים היו בעיקר חיילים צעירים שנפלו קורבן לזוועות הבלתי פוסקות של הלחימה המודרנית.

החיילים חיו במציאות דיסטופית בה הם מחופרים בתעלות המופצצות על ידי האויב בלי הפסקה. הם היו כמעט ללא מזון, עם מחלות רבות שהתפשטו בין היתר בשל גופות שנאספו לכל אורכן של התעלות. מתוך המציאות הבלתי הגיונית הזו בלט אירוע אחד אשר חשף את הנס שבאנושיות, אירוע שמעלה עד היום שאלות לגבי טבע האדם -  "הפסקת האש של חג המולד".

"הפסקת האש של חג המולד" הייתה הפסקת אש ספונטנית שהתקיימה בין החיילים של בריטניה וגרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. ההפסקה היא מעשה האי-תוקפנות המפורסם ביותר שהתרחש במהלך מלחמת העולם הראשונה. הפסקת האש התחילה בספונטניות בערב חג המולד ה24.12.1914 כשחיילי צבא גרמניה התחילו לקשט את הביצורים שלהם באזור איפר ולאחר מכן שרו שירי חג מולד. הבריטים מהצד הנגדי לא נשארו אדישים ופצחו גם הם בשירה. מפה לשם החיילים סיכמו ביניהם על הפסקת אש הומניטרית לצורך חגיגות חג המולד וקבורת המתים. בחלק מהמקרים אפילו נערכו הלוויות משותפות בהם חיילים מהצד הנגדי השתתפו בהלוויות של מי שעד לפני רגע היו האויבים המרים שלהם. 

הפסקת האש לא הייתה ארוכה במיוחד ברוב המקומות, אך היא הוכיחה שהחשיבות מבחינתם בחגיגת חג המולד, שנחשב מהותי וקדוש אצל הנוצרים הינו ערך עליון יותר מאשר המלחמה והיה אף נדמה שבין החיילים הבריטים והגרמנים, לפחות באותו שלב של המלחמה, לא שררה שנאה אלא כבוד. 

כאשר הנהגת המדינות והגנרלים שמעו על הפסקת האש הם התמלאו בזעם וחששו שההפסקה תפגע בהמשך הלחימה, הפסקת האש הגיעה לסיומה. מנהיגי הצדדים החליטו על מספר פעולות שימנעו הפסקה כזו בעתיד:

ההחלטה הראשונה הייתה שבכל ערב חג מולד (עתידי) יחידות הארטילריה יפגיזו את תעלת האויב מבלי הפסקה החל מערב החג ולאורך החג עצמו על מנת למנוע אפשרות של הפסקת אש (שהרי אף חייל לא יעז לצאת מהתעלה בהפגזה מסיבית שכזו). ההחלטה השנייה הייתה להעביר חיילים בין קווי הגבול מחזית אחת לאחרת ובכך למנוע אפשרות שחיילים יתחילו להכיר את החיילים מולם.

אחת העדויות האותנטיות ביותר על תחילתה של הפסקת האש של חג המולד היא העדות של ברוס באירנספאטר. בזמן המלחמה ברוס תפעל נשק אוטומטי ולאחריה הפך לקריקטוריסט.  לפי עדותו בערך בסביבות השעה 22:00, הוא ושאר אנשי כוחות המשלחת הבריטית לצרפת ולמדינות השפלה שמעו מזמורי חג המולד ושירים פטריוטיים מהתעלה הנגדית, התעלה הגרמנית, הם ראו גם אורות ועצי אשוח קטנים לאורך התעלה. באירנספאטר סיפר שהוא התרכז והקשיב, מסביבם היה רק חשכה כששמע את קולות המזמור שאל את חבריו לתעלה אם הם גם שומעים את הגרמנים שרים. 

לא לקח זמן רב לפני ששתי התעלות השכנות התחילו לשוחח זו עם זו, אחד הגרמנים צעק לבריטים באנגלית עם מבטא גרמני כבד לבוא אליהם. סמל בריטי אחד צעק בחזרה: "אתם תבואו חצי מהדרך ואנחנו נבוא חצי מהדרך". ובכך התחילה ההפסקה בחזית הזו, ובאופן דומה גם בחזיתות נוספות. 

החיילים הבריטיים והגרמנים העזו לצאת מהתעלה - מה שהיה נחשב בימים כסדרם לגזר דין מוות, ונפגשו בשטח ההפקר שבין התעלות.

 טרם להפסקת האש החיילים משני הצדדים קיבלו מתנות מהמדינות שלהם ומקרובי משפחתם לכבוד חג המולד. הגרמנים קיבלו קופסת סיגריות ומקטרת והבריטים קיבלו סיגריות, ממתקים ומכתב ברכה. החיילים החלו להחליף את מתנות אלו אחד עם השני, הצטלמו ביחד ואפילו קיימו משחק כדורגל מאולתר מחפצים שהיו בשדה הקרב. הוא מספר שבזמן הפסקת האש החיילים תיקנו את הביצורים וקברו את המתים. 

עוד עדות מעניינת היא של הנרי ויליאמסון, שהיה חלק מהחי"ר הבריטי ולאחר המלחמה נהיה סופר. ויליאמסון כתב לאמו: "אימי היקרה, אני כותב לך מהתעלות. השעה 11 בבוקר והקרקע קפואה, בפי מקטרת שניתנה לי במתנה על ידי המלכה ובתוכה טבק גרמני. בוודאי את חושבת שהיא מחייל גרמני שבוי או מתעלה שנכבשה. חלילה! הטבק ניתן לי על ידי חייל גרמני. אתמול הבריטיים והגרמנים נפגשו ולחצו ידיים בשטח שבין התעלות, והחליפו מתנות. כל היום חגגנו את חג המולד. נפלא, לא?". 

מכתבים רבים בנוגע לידיעה על הפסקת האש התפשטו וגרמו לתדהמה אצל אזרחים רבים, שחלקם החשיבו ועדיין מחשיבים את האירוע כאגדה דמיונית.

לסיכום, אין ספק שהפסקת האש של חג המולד היא אירוע מוזר ולא סטנדרטי שקשה להסביר אותו. בנוגע לשאלה "האם מדובר בנס?", עקרונית "נס" הוא: "כינוי למאורע אשר חורג מדרך הטבע וההתנהלות הטבעית של העולם", כלומר המשמעות של נס היא לא בהכרח מעשה על-טבעי החורג מהיכולת האנושית וגם בני אדם יכולים לגרום לניסים. בעיני הפסקת האש של חג המולד היא נס, מאורע שללא צל של ספק חורג מדרך הטבע, באיזה עולם חיילים של מדינות אויבות בעלות שאיפות סותרות מתאחדים ביחד בספונטניות, מניחים את נשקם בזמן החג, זונחים את כל המחלוקות שלהם ואף מגלים שדווקא יש ביניהם הרבה מהמשותף.