חג החנוכה: סיפורים וטעמים מאחורי המסורות ביהדות העולם

חנוכה הוא חג מרכזי ביהדות, המסמל את נצחונם של המכבים במרד מול האימפרייה היוונית. אם חנוכיה, סביבונים, סופגניות ולביבות הם סממנים מוכרים של החג, איזה מנהגים יוצאי דופן קיימים בקהילות היהודיות ברחבי העולם?

נתחיל בשינוי הכי מוכר, הסביבון. הסביבון בתקופת החשמונאים שומש כאמצעי הסוואה. כאשר אסרו היוונים על היהודים ללמוד ולעסוק בתורה. היהודים נהגו להתאסף במקומות מסתור כדי ללמוד תורה, וכשהיוונים הגיעו על מנת לוודא שאינם לומדים תורה, נהגו הילדים להסיט את תשומת ליבם ולהטעות אותם באמצעות משחק הסביבון. החיילים, שראו שמדובר בסך הכול בילדים משחקים, הניחו להם לנפשם. 

כתוצאה מכך נהוג כל חנוכה לשחק בסביבונים ומכאן מגיע ההבדל: על כל פאה בסביבון ישנה אות המסמלת את מאורעי החג. בישראל רשום נ ג ה פ ראשי תיבות של "נס גדול היה פה" כלומר בארץ ישראל, אך בגולה על הסביבונים מסומן נ ג ה ש ראשי תיבות של "נס גדול היה שם".

דמי החנוכה הם רגע של חינם, שבו נותן כל אחד כמה שקלים לילדים כהכנה לעתיד. נגזר מכך מסר חשוב: העושר החומרי יש לשלבו עם הערכים והמעשים הטובים. המסורת זו התקיימה מתקופת היוונים, אשר רצו להשפיע על אופן החיים היהודי וביקשו להכווין את היהודים לשימוש חומרי רק לצרכים אנוכיים.

נהוג לתת בתור דמי חנוכה סכום כסף קטן או מטבעות שוקולד עטופות בדמוי זהב או כסף, אך בארצות הברית ובקנדה ההורים נוהגים לתת לילדיהם שמונה מתנות במהלך החג, אחת בכל יום. מנהג זה קיים בעקבות רצונם של משפחות יהודיות לא לקפח את ילדיהם שצפו באותו זמן בחבריהם הנוצריים מקבלים שלל מתנות לכבוד חג המולד.

בכל עדה יש שינוי של מנהגי ומסורות חנוכה בהתאם לסיטואציה שהם היו בה.

ביהדות בבל (עיראק) נהגו להדליק את החנוכיה בתוך הבית ולא מחוץ לו, מפחד מפני המוסלמים, ביהדות תוניסיה נהגו לתלות את החנוכיה עד פורים במקום שהוא שבעה טפחים מהרצפה וארבע אצבעות מפתח הדלת, ממול למזוזה.

על פי מסורת כורדיסטאן, הנשים אינן עובדות – כל זמן שנרות החנוכיה דולקים. בנוסף, בזמן זה, לאחר ארוחת הערב, נהגו חברים להיפגש יחד בבית של אחד מהם, כשהמארח מגיש כיבוד לאורחיו, ומספרים סיפורי ניסים במשך שעות ארוכות.

אך השינויים הכי גדולים במסורות הוא ללא ספק באוכל שאוכלים במהלך חנוכה. כל מאכל מסורתי הוא בעל משמעות הקשורה למעשה הגבורה. אכילת סופגניה, או ספינג' ביהדות ספרד  (מאכלים שומניים) נועדה כזכר לנס פך השמן שבו שרתה ברכה במעט השמן שהיה בפך, והוא הספיק להדלקת מנורת המקדש במשך שמונה ימים.

יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס באמצעות הרדמתו על ידי שתיית חלב.

ביהדות צ'כיה נהגו לאכול מאכלים שונים מבשר האווז, שבתקופה זו נחשב למובחר ביותר. כמו כן נהגו גם להכין לביבות עם תפוחי אדמה מבושלים, ביצים, סוכר, לימון (מיץ וקליפה) ושומן אווז. ביהדות רומני ואוסטריה  נהגו להדליק נרות חנוכה שעשויים מתפוחי אדמה. נהגו לרוקן את תפוחי האדמה מתוכן ואז למלא אותם בשמן ולהניח פתילות, ובכל יום הוסיפו תפוח אדמה נוסף. לא ברור אם מקור המנהג נבע ממצבם הכלכלי הרעוע של רבים מהתושבים.

 בבוכרה נהגו לאכול מאכלים מתוקים כמו חלווה, וכן אכלו "דושפירה" – רקיקים ממולאים בשר או בצל קצוץ מטוגן, וכן "דופיוזה" – מעין מרק ירקות, בצלים ובשר שבו משרים פיתות עבות.

לסיכום ניתן לאמר שהשינוי במאכלים, מנהגים ומסורות נובע מהניתוק של כל עדה במהלך הגולה, אך למרות המרחק וההבדלים התרבותיים בין כל הקהילות היהודיות, הן כולן חגגו את אותו החג, עם אותו הסיפור ואותו הנס.

חג שמח!